ואתיא כהיא דאמר ר' שמי וכו' הכינו למצוה מכסין בו מצוה. זהו כדאמר רבא בבבלי דף ח' ע"ב הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם צפור אסור לכסות בו צואה ולפ"ז בכוי נמי היינו טעמא שאין מכסין אותו בי"ט אפי' יש לו אפר מוכן דאינו מוכן אלא לודאי ואינו מוכן לספק וכלומר שאין דעתו לספק וכוי וצואה תרווייהו חדא דינא אית להו כדאמר התם לרבא דאיהו ס"ל כוי הרי הוא כצואה ומשום ששתיהן ספק הן ואין דעתו לספק ונ"מ שאם הכין בפירוש ויחד לו קרן זוית לכך שאז מותר לכסות בו צואה וכל דבר כדאמר התם לעיל א"כ לרבא היה מותר ג"כ לכסות בו את הכוי דחדא דינא אית להו לדידיה אלא למאי דקאמר רמי בר ייבא התם דכוי טעמא אחרינא אית ביה שאין מכסין את דמו בי"ט שלא יבואו לטעות בהתרת חלבו וכדקאמר נמי הכא לקמן ולפי האי טעמא אפי' הכין בפירוש מערב י"ט לכך אסור לכסות בו את הכוי. והאי טעמא כתבו הרי"ף וכן הרמב"ם ז"ל בריש פ"ג מהל' י"ט וכן הביאו כל הפוסקים. ולכאורה טעמא בעי מה שהכריעו דלא כרבא דבתראה הוא והא לדידיה מותר כשייחד לו מערב י"ט לכך ולמאי דגריס בתוספתא ומייתי הכא לקמן אפשר לומר דטעמייהו דגדולי הפוסקים דעל כרחך הוא דאתינן לטעמא דרמי בר ייבא משום דלא לייתו למיטעי בהתרת חלבו דהא טעמא דר' יוסי והתוספתא דקאמר כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק וק"ו ממילה וכו' מיפרך הוא כמו שהשיב ר"א בנו של ר"א הקפר עליו מה למילה שאין ודאה דוחה את לילי י"ט תאמר בכסוי הדם שודאה דוחה את לילי י"ט וא"כ דין הוא שידחה ספיקו את י"ט והשתא לית לן טעמא אחרינא להמתני' דפ' כסוי הדם אלא האי טעמא דלא ליתו למיטעי בהתרת חלבו ואפי' אם הכינו בפירוש לכך אסור. והאי שקלא וטריא בענין הק"ו ממילה והפירכא שהשיב ר"א הקפר מה למילה שכן אינה נוהגת בלילות כבימים וכו' גרסינן נמי בבבלי פ' כיסוי הדם דף פ"ד ובאמת לתשובת ר"א הקפר דהק"ו מיפרך הוא א"כ הוה קשה לידחי כיסוי הדם דכוי לי"ט כדאמרינן הכא וקמת וכו' וקשת בידיהון אלא דכד אתינן לטעמן משום התרת חלבו תו ל"ק מידי ועיין בתוס' שם ד"ה כיסוי שאין ודאי דוחה שבת וכו' ואין כאן מקומו להאריך: