אתיא דר' שמעון בשיטת ר"ע רבו וכו'. הך ברייתא דר"ש הובאה כמו כן בבבלי שלהי פרקין. והרי"ף ז"ל הביאה וכתב הרא"ש ז"ל מדהביא רב אלפס ברייתא זו משמע דפסק הלכה כר' שמעון ולא ידענא טעמא מאי ובעל העיטור ז"ל כתב דטעמא דת"ק כדגרסינן בירושלמי אתיא דר"ש בשיטת ר"ע כמה דדריש ר"ע לכל נפש וכו' ות"ק דאסר ס"ל כר' יוסי הגלילי. ונראה לי דגמרא דידן פליגא אירושלמי דטעמא דר"ש מפרש בגמרא משום דחזו למיעבד מינייהו מאכל אדם וגם לישנא דמתני' משמע דלא כירושלמי דמשמע דרבנן אסרי תבואה לפי שאינן ראוין למאכל אדם כקטניות והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ה מהל' י"ט כת"ק וכן עיקר עכ"ל הרא"ש. הנה הוא ז"ל כתב על הרי"ף ולא ידענא טעמא מאי ואני אומר ולא ידענא טעמא מאי כתב דגמרא דידן פליגא אירושלמי הלא דברי הגמרא דידן כדברי הירושלמי ממש הן אליבא דרבנן ואליבא דר"ש דדברי ר"ש דתוספתא דמייתי הכא תני משלחין חטין וכו' הן הן ממש כדברי ר"ש דברייתא דמייתי התם וא"כ טעמא דרבנן בחטין ובפול או בעדשים מפני שהן ראויין לעשות מהן מאכלי אדם והיינו רבנן דהכא ורבנן דהתם וטעמא דר"ש דקאמר הכא משום דדריש כר"ע לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל אשעורים קאי שאינן אלא למאכל בהמה וכהאי דאמרינן בפ"ק דפסחים צא ובשר לחמורים דמשמע שלא היו רגילין לעשות שום מאכל אדם משעורים ומוסיף הכא בטעמא דר"ש בהא דמתיר אף בשעורים וא"כ צריכין להאי דרשא דר"ע אלא דדין תיקון מאכל לנפש בהמה תליא בפלוגתא כדלקמן. ומה שהביא בשם בעל העיטור שכתב דת"ק דאסר כר' יוסי הגלילי ס"ל פלוגתא זו מבוארת בבבלי בפ"ב דף כא אבל במכילתא פרשה בא בפסוק אך אשר יאכל לכל נפש גי' אחרת בפלוגתייהו והכי גריס שם אך אשר יאכל לכל נפש וגו' שומע אני אף נפשות בהמה ונפשות אחרי' במשמע ת"ל לכם לכם ולא לבהמ' לכם ולא לאחרים דברי ר' ישמעאל ר' יוסי הגלילי אומר אך אשר יאכל לכל נפש אף נפשות בהמה במשמע משמע מביא נפשות בהמה ומביא נפשות אחרים ת"ל אך חלק ר"ע אומר אך אשר יאכל לכל נפש אף נפש בהמה במשמע משמע מביא נפש בהמה ומביא נפשות אחרים ת"ל לכם לכם ולא לאחרים מה ראית לחלוק שאתה מוזהר על הבהמה ואי אתה מוזהר על הגוי. ע"כ. והנה לפי גירסא זו ר"ע ור' יוסי הגלילי בחדא שיטתא קיימי בנפש בהמה. והרי"ף פסק כר' יוסי הגלילי בגמרא דידן וכן דעת הרמב"ם בפ"א מהל' י"ט בהל' י"ג ובעל המאור פוסק כר"ע דאפי' נפש בהמה במשמע ויתבאר מזה לקמן בפ"ב בס"ד וע"ש בד"ה הורי ר' אבהו: