ביצה שנולדה בי"ט. מה טעמון דבית שמאי וכו'. מדקא מפרש טעמייהו משום דמוכנת היא על גב אמה ע"כ אק לפרש זה כפי אוקימתא דרב נחמן דהבבלי דאוקי להמתני' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וב"ש לית להו מוקצה ולא נולד אלא במוקצה דבעלי חיים דחמיר טפי ומוקצה ביותר הוא דאית להו מוקצה וכדכתבו התוס' ד"ה דילמא וכו' מדקאמרי ב"ש לקמן לא יטול אלא א"כ נענע מבעוד יום וכו'. וע"כ דהך סברא קיימא גם לפי מסקנת אוקימתא דרב נחמן דב"ש כר"ש ולית להו מוקצה וכי היכי דלא תיקשי ב"ש אדב"ש ודר"ש אדר"ש צריכין אנו לחלק בין מוקצה למוקצה דבמוקצה דבעלי חיים דחמיר אית להו מוקצה וכמו דאשכחן לר"ש דאית ליה מוקצה גבי גרוגרות וצמוקים משום דאתקצאי טפי וב"ה כר' יהודה דאית ליה מוקצה בי"ט כדאסיק רב נחמן לפי אוקימתא דידיה (ומה שכתבו התוס' דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי היינו דווקא בעלי חיים שהן עצמן מוקצה כי הך דב"ש דלקמן לא יטול וכו' אבל דבר הנולד מבעלי חיים כגון עגל שנולד בי"ט דלקמן לית ביה לא משום מוקצה ולא משום נולד כדכתבו התוס' לקמן דף ס' ע"ב ד"ה עגל וכו' אלא שצריך שיהא מוכן אגב אמו ולאפוקי אפרוח שנולד בי"ט דאינו מוכן אגב אמו וטעם אחר ליכא להיתרא לרב כדלקמן) וכל זה לא שייך לפרש לשיטתא דהאי ש"ס דאי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מיירי מאי מוכנת היא על גב אמה דקאמר הרי התרנגולת ודאי מוקצית היא. וכן נמי לא סבירא ליה לשיטתא דהאי ש"ס לטעמיה דרבה לב"ה משום הכנה משבת לי"ט חדא שלא הוזכר כלל כאן מענין טעמא דהכנה משבת לי"ט או מי"ט לשבת ועוד דהרי לטעמא דרבה על כרחן לומר דקסבר ביצה דאיתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ובהדיא קאמר הכא בפשיטות לקמן גבי עגל שנולד בי"ט וכו' חזר ר' זעירא ואמר עגל מאתמול הוא גומר ברם הכא בו ביום נגמרה בו ביום נולדה שמעינן מיהת דלא אמרינן בביצה מאתמול גמרה לה ולא ס"ל להאי ש"ס לטעמא דרבה. ועוד דאף דמייתי הכא לקמן להתוספתא דפליגי חכמים ור' יהודה בי"ט ושבת הסמוכין אליבא דב"ה אם נולדה בזה מותרת בזה מ"מ לא אסיק אלא כחכמים דלא אסרי משבת לי"ט או מי"ט לשבת כדקאמר בסוף הלכה בפשיטות לא דייך שהחמרת עליה שאם נולדה בי"ט לא תאכל בי"ט וכו'. אלמא משום חומרא בעלמא אסרי ב"ה בו ביום ולא מדינא וכן לא מדמה האי ש"ס לביצה עם פירות הנושרין כדקאמר לקמן בהדיא מה בין נשרין מה בין ביצים וכו' אלו ביצים באמותיהן שמא אין מותרות. מכל הלין שמעינן דאין לפרש לשיטתא דהאי ש"ס לענין אוקמתא דמתני' אלא כרבה אבל לא כטעמיה. וזהו כדפרישית בפנים דבתרנגולת העומדת לאכילה עסקינן ובהא פליגי דב"ש סברי מותרת משום דמוכנת היא אגב אמה וב"ה אסרי בו ביום משום חומרא די"ט וכדקא מפרש לטעמייהו דנעשה כמוקצה שיבש ולא ידע בו (ולסברא דהאי ש"ס אפשר לומר דגם ר"ש מודה בכה"ג כדאמרינן דאע"ג דלית ליה לר"ש מוקצה בגרוגרות וצימוקין מודה הוא וכן נמי בכה"ג ועיין בדבור דלקמן) וזהו כסבריה דרב נחמן לענין דינא בענין דמחמיר במוקצה בי"ט ומוקי לב"ה כר' יהודה בעלמא דאית ליה מוקצה ובשבת כר' שמעון בעלמא דלית ליה מוקצה דנהי דאוקמתיה במתני' אידחי לה ומכח קושיין דניפלוג בתרווייהו וכו' מ"מ עיקר סברא דידיה קושטא הוא ואליבא דהלכתא וכ"כ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכמ"ש בהדיא בפ"א מהל' י"ט בהל' י"ז ויש בי"ט מה שאין בשבת איסור מוקצה שהמוקצה אסור בי"ט ומותר בשבת מפני שי"ט קל משבת אסרו בו המוקצה שמא יבא לזלזל בו. ובהכי מיתרצא נמי שפיר קושיית בעל המאור ז"ל שכתב מיהו איכא לאקשויי עלה מההיא דאמר רבא לקמן בפ"ב דף י"ח מי איכא מידי דבשבת שרי וביה"כ אסור וה"נ מי איכא מידי דבשבת שרי ובי"ט אסור והיכי קיי"ל הלכתא בשבת כר"ש ובי"ט כר' יהודה והאריך לתרץ בענין זה וכתב הריני מוסר לך כלל גדול בתורת המוקצה כדי שתסתלק קושיא זו מעליך וע"ש שמחלק בין מוקצה הבא על דבר שהנאתו ע"י מלאכה או מעשה המותר בי"ט ואסור בשבת וכו'. והרמב"ן טען עליו ועל הכלל שמסר בזה ע"ש שהאריך בזה ובסוף כתב והקושיא שניטלה עליה בזה תירץ אותה רב נתמן דגבי שבת דחמיר לא אתו לזלזולי בה וי"ט דקיל אתי לזלזולי ביה ולפיכך התמירו בו יותר דכל עיקר לא דברו חכמים במוקצה אלא כדי שיברור ויזמין לעצמו צרכו מעי"ט ולא יצטרך למחר לחזור ולטרוח בסעודה שמא יבוא בו לעשות מלאכה או טילטול האסורין לו לסמכו על המקרא והכינו והרי י"ט ראוי לגזרה זו ואין שבת ראוי לכך דלא אתי בשבת למיעבד מלאכות באוכל נפש. והיינו טעמיה דרב נחמן ודבר ברור הוא ומה שאמרו מי איכא מידי דבשבת שרי וביה"כ אסור מפני ששבת ויה"כ קדושה אחת להן ולא אתו לזלזולי ביה"כ יותר משבת לפיכך השוו חכמים מדותיהן זהו תוכן דבריו ז"ל בזה. הרי דעיקר סברת רב נחמן מוסכמים בזה לדעת גדולי הפוסקים ואף שיש מהגאונים ז"ל שחולקין על זה וכמ"ש הראב"ד ז"ל בהל' י"ט שם לא הכל שוין בזה וכן הרא"ש ז"ל בשלהי מסכת שבת כתב דמוכח מהסוגיא שם דאין חילוק במוקצה בין שבת לי"ט וכ"כ רש"י ז"ל לקמן דף ל"ג גבי אין סומכין הקדירה בבקעת ושם נבאר בזה בס"ד. ומיהו בענין אוקימתא וטעמא דב"ה במתני' הסכימו כל גדולי הפוסקים להמסקנא כדרבה משום הכנה וכדפי' במתני'. ונ"מ בי"ט ושבת הסמוכין דלטעמא דהכנה מה שנולד בזה אסור בזה דאע"ג דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ופליגי בזה בבבלי דף ד' ולר' יוחנן נולדה בזה מותרת בזה וכדמוקי לה לפלוגתייהו דפליגי בהכנה דרבה ולר' יוחנן לית ליה הכנה דרבה. וכן הכא לקמן בהסוגיא דר' יוחנן מתיר בביצה וכן בשירי פתילה ומדורה ופליג על רב מ"מ הלכתא הכא כרבא דאמר התם דף ה' הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא. ומה שהארכנו קצת בזה לפי שיצטרך לנו ביאור זה בהא דלקמן בס"ד: