אין כופין אותו לזרעה שלישית. התם דף ק"ו ע"ב אמר תני חדא פעם ראשונה ושניה זורעה ושלישית אינו זורעה וכו' הא כרבי והא כרשב"ג והתם אאכלה חגב מפרש לה ועלה איתמר דר"ל שם לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה ולא צמחה מצי א"ל בעל הקרקע כל ימי זרעה זרעא לה ואזיל. וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם בהל' ה' לפסוק כר"ל דמפרש להני ברייתות ומפרש הש"ס אליביה והפשוט לדעתו ז"ל דלא כתב הא דר"ל אלא אהא דאיירי לעיל שם לא זרעה כלל או שזרעה ולא צמחה וכו' ועד מתי וכו' וע"ש ובענין דר"ל דהכא מצינו לפרש דזורעה שלישית לאו דוקא קאמר אלא מכיון דשדה בדוקה היא זורעה כל זמן שראוי' לזריעה והכל לפי המקום והזמן כדהתם אלא דהתם לא מחלקינן בין בדוקה לשאינה בדוקה. והרא"ש ז"ל רצה ללמוד מדלא הביא הרי"ף ז"ל הנך ברייתות דעתו הי' לפרש דר"ל אמתני' דהתם קאי וע"ש ואינו מוכרח כ"כ וכן הטור בסי' שכ"ב לא כתב אלא כדעת הרמב"ם. ובמ"ש שם דכיון דלא אמרי' אלא דקי"ל כרבי בנישואין ומלקיות וכרשב"ג בווסתות ובשור המועד ובמאי דלא איפסיק הלכתא נראה דהלכה כרשב"ג דהוה אבוה ורביה דרבי עכ"ל נראה דלא היה צריך לזה דהא טעמא דקי"ל בשור המועד כרשב"ג משום דבדיני ממונות לא מפקינן אלא בדבר הברור וא"כ לדעתו בל"ה הי' לו לפסוק כרשב"ג הכא. ועיין בפ' הבא על יבמתו ובחיבורי שם בארתי בהאי ענינא וסוגיא דהאי ש"ס ס"ל התם דכי היכי דפליגי בנישואין פליגי במילה וכן גיר' הרי"ף ז"ל בפ' א"ט וע"ש בפ"מ ובמראה הפנים: