קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית. ונוסחא דהתם בהפך. וגי' הרי"ף כנסחא דהכא וכן גי' הרמב"ם ז"ל שם הלכה ט' והם היו גורסין גם בסוגיא דהתם דף ק"ז ע"א בהפך מתני ליה רב יהודה לרבין תבואה לא יזרענה קטנית וכו' כמו שמבואר בדברי המפרשים ז"ל. ומה שהקשה בסמ"ע סימן שכ"ח והאריך בתמיהתו וכתב ליישב בדוחק ובדרישה כתב ליישב בדרך אחר. וראיתי בדרישה שיישב גם שם בדוחק הרבה וכתב דרישא דמתני' איירי בחכירות וסיפא בקבלנות. וזה ליישב דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובהדיא כתב הרמב"ם בדין זה דחוכר שדה מחבירו ולא הזכיר המקבל. ובעצמו העיד בסוף דבריו שם וכתב ואפשר שכן הוא משמעות לשון הרמב"ם וכו' שהוא בחכירות וע"ש וא"צ לפנים שדעת הרמב"ם לפרש כל המשנה בחכירות ולא בקבלנות. ובעיקר התמיהא ובמה שכתב וסברא רחוקה לומר שבא"י הטבע של הארץ מהופך מבבל שהתבואה מכחיש יותר. הוא ז"ל שאנן מנעוריו ושוקט על שמריו היה ובגולה לא הלך. ואני בתוך הגולה ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו שטבע הארץ נשתנית ונחלפת לפי שינוי וחילוף האקלימים וכמה שנשתנית בארץ אטליא אשר אני שוכן בה כעת מכמות שהיא בארץ אשכנז ובשארי ארצות בענין גידוליה מהתבואה ומהפירות ושינוי טבעה ומזג בני אדם היושבים עליה ואמרו בסוף כתובות מה צבי קל מכל החיות כך ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה הרי שנשתנית לטובה. והנה התורה העידה לשבח הארץ הטובה והברוכה. לא כארץ מצרים היא אשר אליה סמוכה יותר מבבל ומארץ כשדים ההפוכה. וכמו כן נשתנית טבעה משכנותיה סביב ובעניניה וסידורה שמורה בכל וערוכה. המקום יזכני במהרה להעלות בתוכה בשמחה ולנשק כיפי למיגנדר בעפרה באהבה כפולה וכרוכה. ובימינו יקוים המקרא ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה: