בעשרת כור חטין ולקת נותן לו מתוכה. דין דרישא לכאורה לא איצטריך אלא משום סיפא נקט לה כדפרישית. ויש לומר נמי דהא קמ"ל דוקא אם זרעה המין שקבל עליו אבל אם שינה אע"פ שלקתה נותן לו מן היפות המין שקבל עליו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל שם הלכה ז' בדין דאספסתא ונלמד מהאי עובדא דהתם ההוא גברא דקביל ארעא וכו' וכן נוכל לדייק כן ממתני' תני המקבל שדה מישראל וכו'. מבוארת התוספתא כדפרישית בפנים. ומוכחא התם דבחוכר מיירי דבריש הפ' תני התם דין המקבל ואח"כ דין דהחוכר והדר תני לה להך ברייתא ולפ"ז אתיא הא דר' יהודה דתוספתא כר' יהודה דמתני' דהתם ריש פ"ו דקאי אדברי ת"ק א"ר יהודה אימתי וכו' ולא בא אלא לפרש ובמקבל הדין דיחלק לפניהם בין בישראל וכו' וא"צ לא לתרום ולא לעשר ובחוכר יש חילוק בין תרומה למעשר ובין נותן לו מאותו השדה ומאותו המין וכו' וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל כהמתני' בפ"ו ממעשר הלכה י"א. ומה שכתב הר"ב שם ומסתבר דמנכה לו התרומה מחכירתו דמ"ש תרומה ממעשר וזהו דעת הר"ש ז"ל והתי"ט לא כתב בזה כלום ואין זה כדעת הרמב"ם דמבואר להדיא בדבריו שם דאינו כן שכתב אם נתן לו מזרע אותה שדה תורם ואח"כ נותן לו מזו שקצץ ליתן לו ובעל השדה מעשר לעצמו. הרי דאחר שתורם נותן לו מה שקצץ ליתן לו וע"ש: