בשיבש כל המעיין וכו'. הרא"ש ז"ל מביא להא דהכא וכן פסק הטור בסי' שכ"א והאריכו בו המפרשים ז"ל. ולענ"ד נראה הא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו לזה דהיה נראה להם דדברי האי ש"ס לפרושי דינא דאמר ליה חוכר למחכיר קאמר חכור לי זה וכפשטא דמתני' ובהא חילק הש"ס דאם לא יבש כל המעיין ולא נקצץ כל האילן יכול הוא לומר לו עדיין אני מקיים כפי התנאי ולך והטרח עצמך וכו' וכן באילן כדון אינון דלילין וכו' אבל למאי דפסקו ז"ל כרבינא דהתם דף ק"ד ע"א אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר וכו' וכלומר אף דבמתני' משמע דא"ל חוכר למחכיר איהו דינא קמ"ל וכדלקמן דבא"ל מחכיר לחוכר ליכא לחלק אלא בהכי דהיכי דקאי בגוה א"ל זה ולמה ליה למימר בית השלחין זה אלא דוקא כדקיימא השתא. ופירשו הם ז"ל להסוגיא הכי דהא לכאורה קשה היכי מפרש רבינא להמתני' דקתני להדיא דא"ל חוכר למחכיר אלא דהצעת הדברים כך הן דהא מסתמא מדרך החוכר לחקור אחר חכירות שדה אשר ימצא לו ובתחלה ודאי החוכר הוא שאמר למחכיר אם יש לך שדה לחכור או חכור לי זו והמחכיר הוא שמשיבו זו וזו אני מחכיר לך. וא"כ לשמואל ה"פ דאיהו ס"ל היכי דא"ל חוכר למחכיר קפידא וכלומר שהחוכר הוא לבדו שא"ל להמחכיר חכור לי זו והמחכיר לא השיבו כדבריו אלא שחכר לו בכך וכך כפי תנאם בזה אמרינן דעל קפידת החוכר נשאר תנאי החכירות ודוקא כדקיימא השתא אבל אם המחכיר השיבו זו אני חוכר לך רצונו לומר כזו לשמא בעלמא שכך היא נקראת אבל לא בשביל המעיין או האילנות אני מעלה בענין החכירה והקבלנות זו היא סברת שמואל ורבינא איפכא ס"ל דאדרבה כשהחוכר א"ל בתחלה חכור לי זה כדקתני במתני' והמחכיר השיבו אחכיר לך זה ולמה היה לי לחזור ולומר זה אלא דוקא כדקיימא השתא קא"ל והסכים עם החוכר על קפידא דידיה. וסברא זו יש ללמוד מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ' הנזכר בהלכה ד' היה עומד בתוך השדה וא"ל בית השלחין הזה אני משכיר לך וכו' ובודאי לא איירי שפתח המחכיר עם החוכר לומר לו כן דמנין היה יודע שרצונו לחכור ממנו אלא מסתמא כשמצאו עומד בתוך השדה התחיל החוכר ואמר לו חכור לי זה וכשהשיבו בית השלחין הזה אני משכיר לך דעתו היה כמות שהיא עתה. ואם שלא ביאר הוא ז"ל בפירוש כן נראה מדבריו שמסתמא כן הוא. וזהו שסיים שהרי הוא עומד בתוכה ולא אמר לו הזה אלא כמו שהוא אומר כמות שהיא עתה אני משכיר. ואם דמיירי שלא א"ל החוכר למחכיר בתחלה כלום אלא שהמחכיר הוא שפתח עמו בדברים א"כ ודאי מדרך לומר לו כן בית השלחין הזה אני משכיר לך אם רצונך לשכרו ומדדייק ליה דלמה א"ל הזה אלא כמי שאומר וכו' נראין הדברים שאחר שא"ל החוכר למחכיר חכור לי זה השיבו המחכיר כן והשתא מדייק שפיר. ובזה מיושב נמי דיוקא לרבינא ממתני' כדלעיל ול"נ למה שכתבו התוס' דלאו דוקא נקט וכו' וזהו לשיטתם שעולה כפי שי' הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובמה שכתב הרמב"ם האי דינא בין בחוכר בין במקבל זהו כרב פפא שם הני תרתי מתני' קמייתא משכחת לה בין בחכרונותא בין בקבלנותא ועיין לקמן מה שכתבתי מזה בהלכה ח' ד"ה המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות ושם נתבאר לכל הפירושים א' אל אחת ותמצא נחת: