פירש רבי סימאי דבר תורה שייהא שליח ב"ד נכנס וגובה בבינונית פלוגתא דר' סימאי ותנא ר' ישמעאל נתבאר בריש פ' הנזקין. וג' דיעות יש בדבר ר' ישמעאל הוא כשיטת הבבלי דסובר ב"'ח מדאורייתא דינו בזיבורית ותקנת חכמים היא דבבינונית ור' סימאי סבר מדאורייתא דינו בבינונית. ותנא דתוספתא ומייתי ליה התם דמדאורייתא ב"ח דינו בעידית כמו הנזקין ומפני הרמאין הוא דתיקנו בבינונית. ושם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בדין דאביי קשיש' דאמר התם דף נ' יתומים שאמרו בין גדולים בין קטנים בין לשבועה בין לזיבורית דלדעת הרמב"ם ז"ל משמע דבין בב"ח בין בנזקין קאמר כדנראה מסתימת דבריו בפ"ח מהלכות נ"מ הל' י"א דאין ב"ד נזקקין למטלטלין של יתומים אלא לקרקע וגובין לניזק מן הזיבורית ודעת הרשב"א בשם מורו הר"ר יונה ז"ל דלא אמר אביי קשישא אלא בב"ח אבל לנזקין דמן התורה דינו בעידית לקטנים עבדינן תקנתא אבל לא לגדולים וכ"כ הרא"ש ז"ל. והשתא להאי שיטה דסובר דגם ב"ח מדאורייתא דינו בעידית או כמ"ד בבינונית לא שייך לחלק כן. וא"כ לשי' גמרא דילן דמן התורה ב"ח בזיבורית היה לכאורה צד קושיא לדברי הרמב"ם היאך למד מדאביי קשישא דגם בנזקין אין חילוק בין יתומים גדולים לקטנים ואפשר מדאמרו התם במתני' סתם אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית וסבור הוא ז"ל דגם על הנזקין דרישא קאי. גם שם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בפירושא דק"ו להקדש דאמרו התם וע"ש בריש הפרק ובהלכה ב' ד"ה כאן ביתוס גדול:
הוא גרם לעצמו וכו'. זה עולה כפי' הרמב"ם ז"ל בפרק ג' ממלוה הל' ה' בענין כל השמות דחשיב לא תבא אל ביתו וכמבואר בפנים. ורש"י ז"ל פי' בדף קי"ד ע"ב ועובר בכל השמות וכו' בדרך אחר ע"ש: