1
היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד. ז"ל התוספתא שם השוכר בית מחבירו ממחה בידו על מקום התנור ואין ממחה בידו על מקום הכירה שכר הימנו חצר אין ממחה לא על מקום התנור ולא על מקום הכירה אלא מעמיד את התנור במקום הראוי לו ואת הכירה במקום הראוי לה הזבל היוצא מן החצר מה שהוא קולט באויר הרי הוא שלו שברפת ושבחצר הרי הן של בעל החצר ע"כ והרי מכאן סייעתא וראיה גדולה לדברי הרמב"ם ז"ל שם הל' ה' שפסק שאע"פ שהחצר שכורה היא הזבל הבא מן אחרים הרי הוא של בעל החצר וכדמוכח להדיא מן התוספתא וממתני' דקתני מן התנור דמשמע שהחצר ג"כ מושכרת לו כמבואר לפי התוספתא דאי לאו הכי היה יכול למחות בידו להעמיד התנור. וכן הוא מפרש שברפת וכו' משל בהמות אחרים קאמר. וכן הא דקאמר התם ל"צ בחצר דמשכיר כלומר והשכירה לו אלא שהבהמות אינם שלו אלא של אחרים ואפ"ה קנתה לו חצירו: