תני כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו'. דינים אלו מהתוספתא דגיטין וקידושין כמו שהבאתי בפנים מקצתן מבואר בסוף פרקין התם ומקצתן בפ' מי שאחזו. ומשמע מאי תוספתא דקידושין דעונה נמי כתנאי ממון הוא ותנאו קיים והש"ס לא חש הכא לפרשה ולבארה משום דכבר מפורשת היא בפ"ק דקידושין וכמו שיתבאר בדיבור דלקמן. הלא תראה דרך הש"ס הזה שמביא ברייתות דהתוספתא ברמיזה ובקצרה ודולג ממקום למקום מקידושין לגיטין ואינו מביא אלא אפס קצתה משום דבקיאין היו בברייתות וסומך על פירושן במקום אחר. ובענין משפטי התנאי כבר מבוארים המה בדברי הפוסקים והמפרשים מענין הרבה חלוקי דעות בזה והמה בכתובים ולא אביא בכאן אלא בענין שלמדתי דבר ממנו לידע על נכון דעת הרמב"ם ז"ל ומה שנתבאר מזה בכמה דינים מדיני התנאי בביאור לפי חלוקי השיטות והדעות מתחלקות במה שנלמד מהסוגיות ואגב אבאר פירוש סוגיא אחת מהאי תלמודא בפ"ג דקידושין. ובחיבורי שם פירשתי לפי הגי' שלפנינו. ועוד מצאתי גי' בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל בפ"ב דביצה וגי' אחרת בחידושי הרשב"א ז"ל בפ' מי שאחזו ויתבארו אחת אל אחת עם הנלמד והיוצא מהן ועיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סי' ו' ושם תמצאם בס"ד:
על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת. הכא לא מייתי הש"ס אלא התוספתא כצורתה ולא מיפרש לה וסמיך אמאי דפירש בפ"ק דקידושין בהלכה ב' דקאמר התם לר"מ דס"ל באמה העבריה מתנה עמה ע"מ שלא יהו עליה יעודין וחכמים אומרים לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל ופריך ולית ליה לר"מ תנייו בטל אית ליה תניי אפשר לו לקיימו בסופו וזה אפשר לו לקיימו בסופו. וכדפרישית התם דס"ל לר"מ דהא דתנן הכא במתני' כל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו תנאו קיים אמתנה על מה שכתוב בתורה נמי קאי דלא אמרינן תנאו בטל אלא אם אי אפשר לקיימו והיינו שעכ"פ צריך הוא לעבור על מה שכתוב בתורה וזה אי אפשר לקיימו מיקרי אבל הכא אפשר לקיימו הוא שהרי אין חובה מן התורה עליו לייעד אלא אם רצה לייעד מייעד ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה. ופריך ולית לון לרבנן תניי אפשר לקיימו בסופו ומשני אית לון תניי ממון. דוקא היכא דתנאי ממון ואפשר לקיימו בסופו תנאו קיים ואפילו במתנה על מה שכתוב בתורה. וזה תניי גוף הוא. והא תני נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה ע"מ שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר וכסות. ועונה לא תניי גוף הוא אמר ר' חייא בר אדא תיפתר בקטנה. ואינה מקפדת על העונה. מבואר הוא מהאי אוקמתא דאליבא דר"מ התוספתא סתמא מיתפרשא ולרבנן פתר לה בקטנה דס"ל עונה תנאי גוף הוא ולא תנאי ממון וה"ז דומה ממש למסקנא דגמרא דילן אליבא דחכמים וכפי פירש"י ודעת הרמב"ם בפ"ו מאישות הלכה י' וכן דעת רוב הפוסקים דעונה תנאי גוף הוא ותנאו בטל וראיה וסייעתא לדעתם ז"ל והמשנה למלך אחר שהביא מקצת דעות החולקין בזה וכתב דדעתו שהם סומכין על הא דהכא סיים בדבריו. אך קשיא לי דבירושלמי דפ"ק דקידושין וכו' סבור הוא ז"ל דהכא סתמא דהש"ס הוא והוקשה לו דסותר להאי דקידושין. ובאמת תוספתא היא הא דמייתי הכא וכן דרך הש"ס להביא התוספתא בקצרה וברמז וסומך על מה שכבר מפורש במקום אחר הוא ואם הכוונה דמקשה הוא על דעת החולקין ממסקנא דקידושין ניחא:
שאם מתי לא תהא זקוקה לייבום ע"ש סי' ז':