השוכר את האומנין. היך אתון עבדין מן חמש רבן. רבן מלשון רב וגדול בשויו כ"כ ודוגמתו תמצא בכריתות דף כ"ו ע"א דהוה ליה חיל רובן קרן וחומשו ומלה ירושלמית היא. ובחנם הוגה שם בתיו"ט דזבן. וכל ענין הפירוש דהטעו דקאמר הכא לענין הדין כולה מלתא חדא היא עם מה שמפורש בבבלי קצת בענין הזה דהכל לכלל בענין הטעו. ושם האומן כולל בין בשכירות יום בין בקבלנות כדכתבו התוס' בריש פרקין. ובשי' למב"א ז"ל ראיתי בשם שיטה אחת שהיתה הגירסא לפניהם רובן ועל דרך זה פי' שהיו סומכין על שאמר שרובם של הפועלים נשכרין בכך ומצאו שכך הוא. ונשאר לו שם הדין והענין מגומגם וגם הפי' מגומגם ביותר. ולפי אשר לפנינו ולמאי דפירשתי בפנים ניחא בס"ד וסוגיא דכריתות מסתייעא לן. ובענין הזה הוזכר בב"י סי' של"ב בשם תלמידי הרשב"א ופילפלו האחרונים בהדין ועיין בש"כ שרצה להביא ראיה מכאן באם אמר להם שרובן נשכרים בה' וכו' שאין להם אלא ה' וכו' וזהו מה שהזכרתי לעיל בשם השיטה שהרשב"א בעצמי הניח הדבר והפי' בספק. ובאמת אין ללמוד מכאן זה הדין שהרי לא נאמר אלא בפי' הטעו בענין שיווי המלאכה ובענין הריוח והטורח כמו שאמרתי ואין להאריך: