רב אמר שיעור הוא. כדפרישית. ופלוגתא דרב ור' יוחנן הכא היא פלוגתא דרב ושמואל דהתם דף מ"ט ע"ב דרב אמר שתות מקח דוקא שנינו ואם מכר לו שוה חמש בשש דאיכא שתות מעות אבל לצד המקח הוא חומש בטל המקח מכיון דלצד המקח הוא יותר משתות ולשמואל דאמר שתות מעות נמי שנינו אונאה הוי אע"ג דמצד המקח חומש הוא מכיון דמצד א' איכא שתות דין אונאה יש לו. וכן פליגי בשוה שבע בשש לענין אונאת המוכר כמבואר. ובשוה שש בחמש דמצד המקח הוי שתות ומצד מעות הוא דהוי חומש בהא שמואל נמי ס"ל דדין אונאה יש לו כדקאמר התם שתות מעות נמי שנינו. ובשיתא בחמשא וכו' כ"ע ל"פ דבתר מקח אזלינן. כללא דמילתא דהיכא דמצד מקח שתות הוי אע"ג דמצד המעות תמצא דביטול מקח הוי. או לפעמים מחילה כגון שוה שש בשבע דמצד מעות פחות משתות הוא לעולם אזלינן בתר מקח לכ"ע ול"פ אלא כשהוא בהפך דמצד מעות הוא דהוי שתות ומצד המקח הוי ביטול או מחילה כמבואר. וטעמא דמלתא דכשיש מצד המקח שתות הכל מודין בה משום דמסתמא הטעות תלוי במקח ומצוי בו שבני אדם טועין. בשוויו אבל לא במעות. ובזה תבין דברי התוס' שם ד"ה שתות מעות נמי שנינו אפי' למ"ד שתות מעות נראה יותר לילך אחר שתות מקח וכו'. ר"ל שהתוס' מפרשין הטעם דמאי שנא כשיש שתות מצד המקח הכל מודים בזה וכשיש שתות מצד המעות דפליגי הלכך כתבו דמן הסברא הוא דיש לילך יותר אחר שתות מקחו משיש לילך אחר המעות אפי' אין בו שתות מצד המעות לפי שהאונאה והטעות תלויה במקח וכו'. ומצאתי סעד לפרושי בדברי התוס' בזה במה שהובא בשיטה למב"א ז"ל שכתב שם בשם הרא"ש ז"ל אהא דקאמר שוי שיתא בחמשה כ"ע ל"פ וכו' וגם סברא היא דבדבר שהאונאה תלוי בה יש לנו לתלות השתות והאונאה תלויה במקח שטועין בני אדם בשיוויו אבל במעות אין טעות עכ"ל והך הן ממש דברי התוס' בלי פקפוק. ועיין במהרש"א שכתב כאן פירוש דחוק מאד ופי' שר"ל דהיכא דליכא לא שתות מעות ולא שתות מקח וכו'. ודרך רחוקה היא שהרי התוס' בפירוש כתבו יותר לילך אחר שתות מקח וכו'. ובמה שהביא מ"ש המרדכי בשם הרמ"ך בזה. הב"י הביאו בריש סי' רכ"ז וזהו ענין אחר ונלמד מסברת התוספות ועיין לקמן הלכה ד' ד"ה משני פונדיון מה שכתבתי בזה:
תני ר' לוי האונאה פרוטה. בבבלי דף נ"ה ע"א קאמר על מתני' דלקמן חמש פרוטות הן וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר יש אונאה לפרוטות וכן תני לוי במתניתין וכו'. ויש בזה המימרא כמה פירושים ולא נאריך בזה והפשוט הוא כפי' הרמב"ם ז"ל וכן הובא בש"ע סי' רכ"ז ס"ה דלעולם אין חיוב החזרה מהאונאה אלא כשהיא יותר על פרוטה אבל אם אין שיעור האונאה אלא כדי פרוטה אין חייב להחזיר דאין אונאה לפרוטות ר"ל אין שם אונאה חל על שיווי פרוטה וכך הם דברי הרמב"ם בפי"ב ממכירה הל' ד' אין המאנה חייב להחזיר וכו' ע"ש. ולפ"ז גם דברי הש"ס דהכא מתפרשין בענין זה דמתמה על לוי והאונאה פרוטה אלא האונאה עצמה מהו חשובה היא בתמיה דהרי אמרו האונאה ב' כסף ולא תני התם במתני' האונאה שוה פרוטה וכדרב כהנא וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם כנ"ל:
רבי יוחנן אמר בטל מקחו. למאי דפרישית לעיל דר' יוחנן כשמואל דהתם סבירא ליה ולדידיה כי איכא שתות מעות נמי דין אונאה יש לו. ולפ"ז צריך לפרש דר' יוחנן לא קאי על גוונא דמיתני בתוספתא כמו שהבאתי בפנים אלא דאעיקרא דמילתיה דר' יהודה הנשיא הוא דפליג דקאמר נקנה מקחו וכו' דמשמע לעולם ואפילו יותר על שתות מקח ועל שתות מעות המקח קיים אלא שמחזיר האונאה ע"ז קאמר דאם יש כאן יותר מכדי אונאה מכל צד בטל מקחו כדשמואל וכדאיפסיק הלכתא דלא כר' יהודה נשיאה: