כאן בעוררין כאן בשותקין. כבר מוזכר הוא בפ' ט"ו דיבמות. ופירושא דהכא עיקר ושם פירשתי לפי הנראה מהסוגיא דמאן דשני כאן בשותקין כאן במדברים שינויא אחרינא הוא ממאי דשני התם ר' יעקב לעיל דד"ה היא באומר יצא ידי שמים וע"ש. ויש לומר נמי התם דר' הילא דמשני הכי סובר כמו ר' יעקב. וכן קאי האי תירוצא בבבלי פירקין דף ל"ז ע"א. וכבר מבואר הוא מדעות החולקין בהאי דינא אם הלכה כר"ט או כר"ע כמובא בטור סימן שס"ה והסכמת רוב גדולי הפוסקים תכריע דפסקו כר"ע דהתם:
היא גזילה היא בעילה היא מלוה. משמע מהכא דדין מלוה שוה לדין גזל. והכי איתא בתוספתא פ"ג האומר מנה אני חייב ואיני יודע אם לפלוני ואם לפלוני נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפני עצמו אמר לשנים גזלתי את א' מכם מנה ואת אחד מכם מאתים ואיני יודע איזה מכם נותן לזה ר' ולזה ר' ואם לאו היה לו לשתוק זה אומר ר' שלי וזה אומר ר' שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר לא יתן להם עד שיעשו ביניהן פשרה. ע"כ מבואר בהדיא דרישא דהתוספתא בבא לצאת י"ש צריך ליתן לכל א' מנה. ובטור סי' ע"ו מביא חלוקי דעות בשם בעה"ת בדינים אלו וע"ש. ועיינתי בספר התרומות ולא מצאתי שהביאו וזכרו מהתוספתא. וחילוק בין כרך א' לב' כריכות בדין לזה ק' ולזה ר' מבואר הוא שם ונלמד מדין פקדון. ומ"מ בדין לזה מנה ולזה מנה ולא תבעי ליה מביא שם ב' דעות וכן הובא בטור וש"ע והש"כ רצה להכריע שם כסברא הראשונה דאף לצאת ידי שמים פטור ובתוספתא מבואר להדיא כסברא שניה דלצאת ידי שמים צריך לתת לכל אחד ואחד מנה. וכן משמע מסוגיא דהאי ש"ס דמדמי לה לגזל וכדעת המפרשים לדעת התוס' דלצאת י"ש צריך ואין להאריך: