המפקיד מנן תיתי ליה וכו'. מסוגיא דהכא דדריש לה דמקני ליה כפילא לשומר מקראי יתירי וטעמיה דלשיטתיה אזיל האי ש"ס דס"ל דהני קראי דכתיבי בפ' ש"ח אם ימצא הגנב. ואם לא ימצא הגנב תרווייהו בטוען טענת גנב מישתעו וחד מינייהו למעוטי טוען טענת אבד בפקדון דאינו משלם תשלומי כפל וכמ"ד דס"ל בבבלי הכי בריש פ' מרובה וא"כ קרא דהמצא תמצא לגנב עצמו אתא וכדרשא דתנא דבי חזקיה כמבואר התם וכבר ביארתי שם מהסוגיות להני תנאי דפליגי בהא והיוצא מזה ע"ש. ולא נבא כאן אלא מה דשייך לדינא דהכא בהנ"מ מדרשי דקראי לכל חד כדאית ליה. דלכאורה קשה הא להאי מ"ד שנים ישלם דכתיב בהאי קרא לגנב גופיה איצטריך ומק"ו מטוען טענת גנב לא נפקא לן דא"כ נימא דיו ובשבועה דוקא כדאמר התם וא"כ מאי אם אינו ענין לו דקאמר. ומבואר הוא דאין לפרש בע"א כ"א מוכרח היא. דהאי קרא דחיים שנים ישלם דריש ליה לענין קניית הכפל להשומר ובחילוק דינו בין רישא לסיפא דמתני' כדקאמר בהדיא. וכן אין לומר דהאי ש"ס ס"ל כמ"ד התם דהני קראי דש"ח חד לגנב וחד לטוען טענת גנב דהא מוכרח הוא מסוגיא דריש מרובה דהאי סתמא דש"ס ס"ל כמ"ד דתרווייהו לטוען טענת גנב אתו כמו שביררתי והוכחתי שם וכן נראה מסוגיא דהכא. ונראה דבזה ס"ל להאי ש"ס דמיפרך ק"ו הוא דאי לשבועה מי גרע גנב עצמו מטוען טענת גנב והא כתיבא דמשלם כפל בשבועה והילכך לית ליה דיו וסוגיא דהתם דמרובה כרבנן דר' טרפון דפ' כיצד הרגל אתיא דס"ל אפי' היכא דמיפריך ק"ו אמרינן דיו וכן מוכח בפ"ה דסוטה הלכה ב' דהאי תלמודא כר' טרפון ס"ל בהא וע"ש מ"ש בזה בשם הליכות עולם דכל היכא דהק"ו אינו אלא לגלויי מילתא בעלמא לא אמרינן דיו ובזה ודאי ניחא הכא דלענין מיפרך הק"ו יש לפקפק דלא דמי להא דאמרי' בעלמא מיפרך הק"ו ועיין בדיבור דלקמן:
חיים שנים ישלם למקום שהקרן מהלך וכו'. מכולא סוגיא דהכא משמע דכל האי דינא דמתניתין מדרשי דקראי נפקא לן. ולא נמצא כן בסוגית הבבלי ואדרבא שיטתא דהתם מוכחא דלאו מן התורה הוא אלא דחכמים אמרו כן דאי מגזרת הכתוב הוי לא הוי מקשי והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' וכן הא דאמר רבא לקמן נעשה כאומר לו וכו' וכדפרש"י ז"ל דקים להו לרבנן דניחא להו לבעלים וכו'. וכן לא הוה מחלקינן בדינא דשבתא כדאמר התם סתמא דמלתא וכו' מכל הלין נראה דסוגיא דהש"ס דהתם לא ס"ל דהאי דינא דקניית הכפל בשומרין מד"ת הוא אלא מדרבנן. ונראה דה"ט דסוגיית הש"ס דהתם ס"ל כדרשא דרב במרובה דדריש לה חיים וגנבה אתייה לקרן כעין שגנב כדמוכח התם בדף ס"ה ע"א דנקטיה לדרשא דרב למסקנא וכדמוקי התם לענין יוקרא וזולא וכו'. וא"כ לא מצינן למדרש לדינא דהכא מקרא דא"כ קשיא סיפא דמתני' ולא מצי לשנויי כדמשני הכא דחיים איצטריך לכדרב ועוד דלרב ע"כ לא מצינן למדרש האי דרשא למקום שהקרן מהלך וכו' ולומר תרתי ש"מ דאי הכי גם לענין דיניה דרב נמי נימא כן דכי היכי דמשלם קרן כעין שגנב ה"נ כפל דמאי שנא אי להא מלתא איתקיש ה"נ לענין התשלומין ורב לא ס"ל הכי כמבואר התם דאמר כפל כשעת העמדה בדין. ויצא לנו מזה דגם מסקנת סתמא דהש"ס דהתם דשקיל וטרי אליביה דדיניה דרב וכן מסקנת הפוסקים בדינו שם א"כ נמי ס"ל כהאי מ"ד דתרווייהו בטוען טענת גנב מישתעו וגנב עצמו מאם המצא תמצא וכדתנא דבי חזקיה דהא להאי מ"ד דוקא הוא דדרשינן התם לחיים וגנבה לדרב אתייה לקרן וכו' וכבר נתבאר לעיל דטעמא דהש"ס דהתם דלא דריש לדינא דמתני' מקרא כדדריש הכא הוי משום דאית ליה לדרשא דרב לעיקר. ולסוגיא דהאי ש"ס ע"כ צריך לתרץ לענין זה דס"ל תרתי ש"מ מחיים שהרי מבואר הוא דבענין זה הושוו הסוגיות דהני קראי בפ' ש"ח בטוען טענת גנב מישתעו. ובמה שהקשיתי בריש מרובה לדברי התוס' דף ס"ז ע"ב ד"ה אין הגנב וכו' דהא האי דרשא בדף ס"ט ע"ב אליבא דר' יוחנן אמרינן שם וא"כ הניחא בהא דקאמרי דלמאן דדריש חד לגנב וחד לטוען טענת גנב א"ש ומשום דלר' יוחנן אית לן לומר דס"ל כהאי מ"ד דאיהו הוא דס"ל בריש הפרק שם דטוען טענת גנב משלם ג"כ ד' וה' ולהאי מ"ד דרשינן מהיקישא וכדאמר התם בסוגיא לקמן בדף ס"ג ע"ב ואין משיבין על ההיקש מיהו הא קשיא דהא להאי מ"ד אמרינן בסוף הסוגיא דף ס"ד ע"ב דאליביה דרשינן מאם המצא תמצא לאידך דרב דאמר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ור' יוחנן ג"כ ס"ל כוותיה כדאמר התם דף ע"ה ע"א ואי דרשינן מאם המצא תמצא למודה בקנס ע"כ צ"ל דלא ס"ל להאי מ"ד כדמסיק שם אליביה דתנא דבי חזקיה לענין דרשא דהמצא תמצא וא"כ צ"ל דדריש לרבות כל דבר מגנבה וחיים כדאמר התם מעיקרא וא"כ השתא דרשה דרב דאתייה לקרן מנא לן דהא לא אמרו התם הך דרשיה דרב אתייה לקרן אלא אליבא דמ"ד דס"ל תרווייהו בטענת גנב ודריש לגנב עצמו מהמצא תמצא כדמסיק אליבא דתני דבי חזקיה ודריש ליה בריבה ומיעט וכל הני פרטי חד למעוטי קרקע וכו' וחיים וגנבה לכדרב. ונהי דלר' יוחנן מצינן לתרוצי דאף דאיהו נמי ס"ל אתייה לקרן וכו' דמוסכם הוא וס"ל מודה בקנס וכו' מ"מ לא שמעינן מיניה דדריש לה כדרב דהא מלתיה דידיה כרב המנונא אזלא התם בענין מודה בקנס ואח"כ באו עדים דלא פטור אלא כשחייב עצמו בקרן כדאמר מסתברא מלתיה דרב בהא ולא דריש לה כוותיה דליפטור בכל גווני מיהו לרב גופיה קשיא דאי דריש ליה למודה בקנס וכו' מאם המצא תמצא תו לית לן למידרש להך דרשא דאתייה לקרן מגנבה וחיים דלא מייתרי דהא מבעי לן למדרש לרבות כל דבר אליביה דהאי מ"ד וכשיטתיה דרב וכמבואר שם להמעיין בהסוגיות מריש הפרק עד סוף דף ס"ד וזה צ"ע:
לא סוף דבר וכו'. וכן המסקנא התם. וכן בהא דאמר חוששין שמא שלח בו יד וכדפרישית בפנים דעל שליחות יד ממש א"א לאמרו שהרי משלם הוא אלא משביעין אותו שאינו ברשותו אע"פ שמשלם כדאמר רב הונא התם וכמסקנת הפוסקים וכן מצאתי שפי' הרא"ש ז"ל ועיין דיבור דלקמן: