תניי תמן אשה וכו'. ברייתא זו הובאה בבבלי קידושין פרק האומר דף ס"ה ע"ב. והרמב"ם ז"ל הביא לדין כפי המוזכר שם בפי"ב מהני גירושין הלכה י' וכתב שם שהיא מותרת לכל הואיל וכל אחד העיד לעצמו אינן נאמנין להחזיקה בא"א וטעמו מדקאמר התם בפשיטות ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן אלא למשרי לעלמא לכ"ע לא פליגי דשריא והכא ה"ק צריכה ב' גיטין כדי לגבות כתובתה מן החבילה ור"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. וא"כ אליבא דרבנן מדינא דגמרא אינו גובה כלום ומ"מ היה לו לבאר דין החבילה המוזכר בברייתא ומה יעשה בה ואפשר דסמך עצמו על הדין המוזכר במקומו שאם כולם מוחזקין בהן אם כן דינא דכולן חולקין בשוה ואם לאו כל דאלים גבר כדין הטוענין בדבר ואין אחד מהם מוחזק בו. אלא דאכתי מדין השחרור דקאמר הכא לא ביאר כלום. וצ"ל דבזה נמי ס"ל דאין כל אחד נאמן בשביל הכחשת חבירו. ושם לא הוזכר ג"כ מדין שחרור בברייתא. ולא הובא דין זה בדברי אחרונים. שוב מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל שם שפילפל שם בדין זה עם דעת הרמב"ן ז"ל והאריך בענין זה ובסוף סיים בדבריו והא דגרסינן בירושלמי פ' שנים אוחזין צריכה גט משניהם והיא משחררת את שניהן ושניהם משחררין זה את זה ובבהמה ובמשוי שלשתן שוין התם כשהחבלה יוצא מתחת ידן ומפני שכל אחד הכחיש טענתו ע"י קבלת גיטיהן ונמצאת טענת כלן והכחשתן שוה לפיכך שלשתן שוין בחבילה והאי דלא קתני ניטלת כתובתה איכא למימר דרבנן היא דאמרי מטלטלי לכתובה לא משתעבדי עכ"ל ולפי גי' דהכא דקתני וצריכה לשחרר משמע דמדינא בעו שיחרור ולפי פירושו ז"ל הוא דוקא אם קיבלו גט שחרור דבזה הכחישו טענתן הראשונה. ואם באנו לפרש דבשיש עדים מיירי א"כ הדין נשתנה לפי העדאת עדים וסתמא דברייתא מיתוקמא שם לפי המסקנא דבשאין עדים מיירי וכפשטה וכנראה מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל באלו הדינים: