רבי ירמיה בעי עלו בו צמחים וכו'. האי בעיא אזלא כפרושא דרבה דמפרש לה לרבנן דבי רב שם דף פ"ה ע"א דבאגד יתירא פליגי התם בברייתא וקמיבעיא ליה אי כר' יהודה דמחייב ליה ברפוי ולא בשבת או אי כרבנן קמאי דמחייבי בתרווייהו ואי כרבנן בתראי דפטרי מתרווייהו ופשיט ליה דהוי כעבר על דברי רופא ופטור מריפוי ומכ"ש משבת. ור' יוסי בר' יודן דהכא כדס"ל התם למאי דאמר התם לאיכא דאמרי דכאבוה ס"ל ור"ש דהכא כת"ק באידך ברייתא דהתם. ומ"ש בספרי הרמב"ם שלפנינו בדבריו פ"ב מחובל הלכה י"ט עלו בו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבחו. ותמהו עליו כל המפרשים דבשלא מחמת המכה ליכא למ"ד דמחייב בריפוי ובהשגת הראב"ד והה"מ רצה להגיה שם והכ"מ הקשה על הגהתו ופי' שם והעיד בעצמו שהוא דוחק. ולענ"ד נראה שאם אנחנו מוכרחין להגיה בדבריו כך היא הגהה דא"צ למחוק אלא תיבת שלא ועלו בו צמחים מחמת המכה צ"ל והצעת הדברים כך הן דמתחילה כתב דברי המשנה נסתרה המכה וכו' ואח"כ כתב עלו צמחים מחמת המכה וזהו דין הברייתא דפליגי בה וכפירושה שם באגד יתירא וזהו מחמת המכה והכריע הוא ז"ל כר' יהודה וטעמא משום דר' יוסי ברי' קאי כוותיה וכאיכא דאמרי התם וא"כ פליגי על הת"ק. וכרבנן בתראי בלאו הכי לא רצה לפסוק דהא לדידהו האי ורפא ירפא כדתני דבי ר' ישמעאל דניתנה רשות לרופא לרפאות והוא ז"ל לא ס"ל כהך דרשה אלא ורפא ירפא אתי דבריפוי חייב בכה"ג ולא בשבת כדדרשי ר"י ור' יוסי בר"י להך דרשה: