אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. בסחורה קאמר וכן הוא בשביעית פ"ז ומשמע דאסור מן התורה לעשות סחורה בדבר העומד לאכילה דהא מקרא דריש וכ"כ התוספ' דף פ"ב ע"ב ד"ה לא יגדל וכו' שהקשו ת"ל דאסור לעשות סחורה וכו' וכדדריש התם וכו' ותירץ ר"ת דהיינו דוקא בדבר העומד לאכילה וכו' וכל חלב מותר למכור וכו' כלומר דאפילו חלב בהמה טמאה מותר למכור היכא שאין עומד לאכילה אלא למשוח אבל עומד לאכילה אסור כ"א דוקא בחלב בהמה טהורה התירה התורה בפירוש יעשה לכל מלאכ' ובטהורה משתעי כדדריש בזבחים דף ע' ע"א את שיש במינו נבילה וכו'. ובירושלמי נמי מפרש וכו' והיינו דדרשא דקרא דמייתי הכא דלא קאי אלא בדבר העומד לאכילה וא"כ היה מותר לגדל חזירים מן התורה כדי למכרן למשוח עורות בחלב שלהן אלא שחכמים אסרו ודוקא בחזיר משום מעשה שהיה דאמר התם וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל וכך הם דברי הרמב"ם בסוף פ"ח ממ"א דמן התורה אסור לעשות סחורה בדבר שאיסורו מן התורה כדמסיק התם זה הכלל כל שאיסורו מן התורה וכו' והם דברי האי תלמודא דדריש לה מקרא. והתיו"ט בפ"ז דשביעית נסתפק בזה לדעת הרמב"ם ז"ל אם מן התורה אסור הוא ואין כאן ספק ובפ"ה מנ"מ כתב ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהזיקן מרובה ומצוי נראה שהוא נותן טעם על מה שאמרו חכמים אסור לגדל חזירים כדכתב שם בריש דבריו והוקשה לו והלא מן התורה אסור וע"ז קאמר דבמגדל חזירים לא להשתכר בהן ולא למכרן לדבר אכילה אלא דומיא דכלבים וע"ז אמרו דקאי בארור והיינו דכללינהו בחדא וכברייתא דר"א הגדול שם סוף פרקין המגדל כלבים כמגדל חזירים למאי נ"מ למיקם עליה בארור ואע"ג דבלאו הכי הרי הוא בכלל מונע חסד כדאמר בפ' במה אשה. אלא לאשמועינן דארור שאמרו בחזירים דומיא דכלבים מיירי. ומה שהקשה התיו"ט שם מההיא דפ"ק דבכורות דף ו' ע"כ ודילמא לסחורה והמשנה למלך שם במ"א כתב דהוי כנזדמנו וכו'. ולענ"ד מעיקרא לק"מ דהתם על הא דתאמר וחלב בהמה טהורה מנלן וכו' אלא מדכתב ודי חלב עזים ללחמיך ואת עשרת חריצי החלב וא"כ גילה לנו הכתוב להוציא חלב מן איסור אבר מן החי ועלה פריך ודילמא לסחורה שלא הוציא הכתוב מכלל איסור אבר מן החי אלא לענין סחורה דמותר ואף דאסור בשאר איסורי ד"ת ולאכילה כדקאי קאי: