מרובה מנין תיתי ליה מאם המצא תמצא. בבבלי דף ס"ג ע"ב איכא פלוגתא דתנאי בדרשי דקראי דכתיבי לקמן בפ' ש"ח אם ימצא הגנב וגו' ואם לא ימצא הגנב וגו' דחד מ"ד ס"ל דתרווייהו בטוען טענת גנב מישתעו ותרי קראי איצטריכו דחד למעוטי טענת אבד בפקדון ויש עדים שגנב דאינו משלם תשלומי כפל ומגנב הגנב דריש לדרשא דר' חייא בר אבא התם דהטוען טענת גנב בפקדון כשם שמשלם תשלומי כפל כך משלם תשלומי ד' וה' בטבח ומכר. ואם המצא דריש ליה לגנב עצמו לכפל. ואיכא מ"ד דדריש לקראי דש"ח חד לגנב עצמו וחד לטוען טענת גנב ומגנב הגנב למעוטי טענת אבד ואם המצא תמצא דריש לה לכדרב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אם המצא בעדים תמצא בדיינים. ומסיק התם בדף ס"ד דלתנא דבי חזקיה דהיינו הך ברייתא דלקמיה הכא דריש לה מאם המצא תמצא לרבות כל דבר וכמ"ד דהאי קרא מיבעי ליה לגנב עצמו. וצ"ל הא דמייתי הכא האי ברייתא ומשמע דמהגניבה אתי לרבות כל דבר. וכדבעי למימר התם מעיקרא וא"כ לענין מאי מייתי דרשה דהמצא תמצא דכד מוקמינן לה בגנב עצמו ממילא מרבינן מכפילת הדברים המצא תמצא לרבות כל דבר. אלא דרהטא דהסוגיא כך הוא דאי מהאי ברייתא איכא למיפרך כדפריך התם דאי דרשינן מכללא ופרטא כמשמעות הברייתא אייתרו פרטי כדקאמר התם אלא משום דהוו שתי כללות הסמוכות זו לזו לא דרשינן בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט כדתנא דבי ר"י וכל הני פרטי למעוטי הני דלקמן עבדים שטרות וקרקעות וחיים לכדרב אתי דמשלם כשעת הגניבה אחייה לקרן כעין שגנב כדקאמר התם. ובזה ניחא הסוגיא דהכא כדפרישית דבתר דדרשינן מאם המצא תמצא לגנב עצמו ואיתרבו כל דבר מהאי קרא דרשינן שפיר להני פרטי למעוטי כל הני והיינו דקאמר ולמה שור וכו' כלומר דמאחר דמרבינן לעיל מאם המצא כל דבר ובכלל ופרט לא מצינו למידרש דא"כ אייתר פרטא וכו' כדפרישית וכדאסיק התם להאי מ"ד דאידך קראי תרווייהו בטוען טענת גנב מיירי. וכן ס"ל נמי כמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כדבעינן למימר התם להאי מ"ד וכן נמי לסתמא דהאי תלמודא דהא אם המצא תמצא לרבות מיבעי ליה ובגנב עצמו. והשתא ניחא נמי הא דלא דריש הכא לקמן דהגונב אחר הגנב אינו משלם כפל מוגנב מבית האיש ולא מבית הגנב וכדדריש התם דף ס"ט ע"ב משום דסתמא דהש"ס ס"ל דתרווייהו בטוען טענת גנב נינהו וא"כ לא שייך כלל למידרש הכי מהאי קרא דלאו בגנב עצמו מישתעי וכדכתבו התוס' בדף ס"ז ע"ב ד"ה אין הגנב וכו' ע"ש שכתבו דלדידיה נפקא ליה גנב אחר הגנב מקרא אחרינא. ואכתי לא ידעינן מהי קרא ועיין לקמן בפרק המפקיד שם יתבאר אי"ה. ומיהו לכאורה קשיא לי לדברי התוס' דהא דרשא דמבית האיש ולא מבית הגנב אליבא דר' יוחנן אמרינן התם ואיהו ס"ל בריש פרקין דטוען טענת גנב משלם ד' וה' וא"כ לכאורה הוה שפיר בהא דלשיטתיה אזיל דע"כ דס"ל כמ"ד חד לגנב וחד לטענת גנב ודרשא דידיה מהיקישא אתיא וכדאמר התם אליבא דהאי מ"ד. ולדידיה דרשינן מאם המצא תמצא למודה בקנס ואח"כ באו עדים שפטור כדרב כמבואר התם וכן נמי ס"ל לר' יוחנן בדף ע"ה כרב בהא. אלא דהא קשיא השתא בין לרב ובין לר' יוחנן דס"ל כוותיה שהרי כדדרשינן מאם המצא תמצא למודה בקנס וכו' וא"כ צ"ל דלא כדמסקינן אליבא דתנא דבי חזקיה בדרשא דהמצא תמצא. וא"כ לרבות כל דבר מגניבה וחיים דריש לה כדאמר התם מעיקרא וא"כ ליכא למידרש השתא לדרשא דרב אחייה לקרן כעין שגנב. והאי מילתא איכא למידק אליבא דרב גופיה וכן לר"י דס"ל כוותיה. ובגמרא לא אמרו הך דרשה דרב אתייה לקרן אלא למאן דדריש מאם המצא תמצא כדמסקינן לתנא דבי חזקיה ואייתרו להו הני פרטי וכו' וחיים לכדרב. והא רב גופיה לא מצי למידרש הכי. ועיין בריש המפקיד מה שכתבתי בזה בס"ד: