גמל שהיה טעון פשתן וכו'. בבבלי דף כ"ב ע"א מוקי לה אליבא דר"ל במסכסכת כל הבירה וכו' ובשעמדה להטיל מימיה. וא"כ למאי דקי"ל כוותיה דר"י באשו לא אתינן להני אוקימתות וברישא לעולם חיובא על בעל הגמל חייב ואין חילוק בין עמדה לבין לא עמדה ומפני שהרבה במשאוי הוא. וכך הם דברי הרמב"ם הל' י"ג שם. וכלומר וכן נמי בין מסכסכת או לא. אלא דלכאורה נראה לחלק אף אליבא דהלכתא בהא דאם אינה מסכסכת א"כ יש חילוק בין מקום שהדליק ובין שאר כל הבירה דומיא דגדיש בחררה דעל מקום הגחלת משלם נ"ש ועל הגדיש משלם ח"נ וה"נ הכא לכאורה כן. ודברי הטור בסימן תי"ח כך הם ויש מקום עיון בזה בדבריו שם. ואין להאריך כאן בשכבר מבואר היטב לעיל בפ"ב מדינים האלו ולהרמב"ם לשיטתו ולמאי שנתבאר שם ל"ק כלל דלא חילק כאן דלא שייכא כאן טעמא דצרורות ולא טעם אחר אלא דכחו ראשון הוא ולפיכך לעולם חייב וע"ש שנתבאר היטב הכל בהלכות השייכים לזה ובהלכה ה' ד"ה במצית את האור על כל שיבולת: