הכונס צאן לדיר. ואית דאמרין דר"א בן יעקב היא. והתוס' ריש פרקין ד"ה מאן תנא כתבו דלא בעי למימר דמתני' בין בתם בין במועד וכדר"א בן יעקב לעיל דף מ"ה משום דמשמע ליה דבמתני' במועד לחודיה מיירי מדנקט צאן דאין רגילות להיות בהו קרן אלא שן ורגל שאין רגילות שיתכוונו להזיק וכו' ע"ש. וצ"ל להאי אית דאמרין דה"ט דניחא להו לאוקמי כר"א ב"י משום דס"ל דלא שייך למילף מועד דשן ורגל ממועד דקרן דשאני בקרן דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי כדקי"ל להאי מ"ד דפלגא נזקא קנסא וא"כ בדין הוא דסגי ליה בשמירה פחותה שהרי תם מצד הסברא אפילו שמירה כלל לא בעי דבחזקת שימור הוא אלא דהתורה החמורה עליו מחמת קנסא ובמועד דאזדא ליה חזקת שימור הילכך די בזה שנחמור דצריך שמירה ובשמירה פחותה סגי ליה כמו בתם. משא"כ בשן ורגל דדרכן להזיק ולאו בחזקת שימור הן כלל ולא דמי לקרן כלל והילכך מתני' דאע"ג דודאי במועד איירי לא אתיא שפיר אלא כר"א ב"י דס"ל דלעולם לא בעינן אלא שמירה פחותה ולאו דיליף לה ממועד דקרן דהא לא דמי כדאמרן אלא כיון דלא מצינו שמירה בתורה אלא בכה"ג מזה נלמד דבכל נזקין הדין כן: