שור שנגח את הפרה. זאת אומרת שלא הילכו במידת הדין בממון אחר הרוב. כשמואל דקי"ל כוותיה דאין הולכין בממון אחר הרוב כדאמר בההיא דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שהובא בפרק דלעיל הלכה ו' ובבבלי ריש פרקין. ובפ' המוכר פירות דף צ"ג התם פריך לה מהאי מתני' עליה דרב ומשני לה משום דבמתני' איכא ספיקא אפילו אי אזלינן בתר רובא ונגח ג"כ להולד אכתי מספקא לן אי מקמה אתא ומחמת ביעתותיה הפילה וגרמא בעלמא הוא או מאחורה אתא ומחמת נגיחה הפילה. ולהאי תלמודא לא ניחה ליה לאוקמי כרב אלא אליבא דשמואל דלעיל והתם נמי בדרך אפילו תימא קאמר דנוכל לשנויי אפילו אליביה דרב. וסוגיא דהכא כולה כשמואל היא דמה דאמר ר' יוסי לקמיה במקום אחר וכו' כלומר אפילו לשמואל נמי אתיא וכדאמר' התם אמר. לך שמואל אנא דאמרי אפילו לר' אחא דהתם הוא גופיה מוחזק הוא הגמל האוחר ואיכא אומדנא בהדי רובא אבל בתר רובא וליכא חזקה בהדה לא אזלינן. והרי"ף פסק כאן הלכה כת"ק וכן הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ח מנ"מ דלא כר' אחא. ולא ראיתי למי שנתן טעם לזה דאף דמדהתם אין ראיה לפסוק כר' אחא ואע"ג דאמרינן דשמואל דקי"ל כוותיה מודה ליה משום דההיא דרך דחיה בעלמא איתמר אהא דאמר התם לימא כתנאי וכו'. מ"מ מסוגיא דהכא דבתר שמואל אזלא ופוסק כר' אחא ולא מצינו בהדיא בבבלי דהכריעו דלא כהאי שינויא. אכתי טעמא בעי אמאי לא פסקו כהכרעת האי תלמודא. ונראה דה"ט דמוכחא מסתם מתני' דלא כר' אחא דתנינן בפ' המניח היה א' תם וא' מועד זה אומר מועד הזיק וזה אומר תם הזיק המע"ה ולא תלינן באומדנא וחזקה שהוא מועד ליגח דאף דהתוס' כתבו שם דגם ר' אחא מודה בהאי מפני שהיו שניהם רודפים ויש לתלות בתם כמו במועד. לא הוה ניחא להו להאי תירוצא דהא גם בהאי דר' אחא גמל בין הגמלים קאמר דמשמע נמי ששארי גמלים שם ויש לתלות גם בהם אפ"ה בזה אנו תולין ומפני שהוא מועד לכך. וכן נראה מדברי הרמב"ם שם שהיה מפרש לדר' אחא כן דכתב אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח וכו'. ואפילו גמל האוחר בין הגמלים וכו' ולא פסק כן משום דמתני' קשיתי'. והתוס' לא כתבו כן אלא דאפשר לומר דגם ר' אחא מודה וכו' כי היכי דלא תיקשי ליה מתני'. ואפילו אם נאמר לר' אחא האי טעמא. הכריעו הם ז"ל מכח האי מתני' דלא כוותיה וכטעמיה. והרשב"ם ז"ל פי' שם ורבותא נקט גמל אוחר אע"פ שמעולם לא נגח ולא נשך. ולפי האי פירושא הוה קשיא לכאורה טפי מהאי מתני' דאפי' א' מועד אין תולין במועד מאחר ששניהן רודפין והכא תלינן בזה ולא באחרים שנוכל ג"כ לומר שמא בתחלה גמל אחר שהיה אוחר נגחו לזה. והשתא מאי דאמר בפ' כיצד הרגל דף כ"ד ע"ב לרבינא דאוקי במכירין את בעל השור ואין מכירין את השור ופסק הרמב"ם בפ"א מהל' עדות גם כהאי אוקימתא ומייעדי ליה כדאמר התם תורא נגחנא אית לך בבקרך איבעי לך לנטורי לכולי' בקרא. צ"ל אליבי' כתירוץ השני של התוס' שם בזה דמיירי שהכירוהו העדים אחר הנגיחה רביעית שזה הוא שנגח ג' נגיחות ואתייא כרבנן. וכן פי' בחידושי הרמב"ן שם והרשב"א במכלתין בפ"ב בשם ר"ח ז"ל דכרבנן אתיא שפיר: