דרבי יוסי היא. משמע דמפרש לה משום דרשות אינה משנה וכדפרישית בפנים והוה אתיא כרבה בבבלי דף מ' ע"ב דמקשה הש"ס התם רישא וסיפא דברייתא אהדדי דקתני בסיפא הועד בבית שואל והחזירו לבעלים בעלים משלמין ח"נ והשואל פטור אלמא רשות משנה וקאמר רבה מדרישא רשות אינה משנה סיפא נמי אינה משנה והיינו טעמא משום דא"ל לאו כל כמינך דמייעדת לי לתוראי. ולא קשיא למאי דאוקמא כר' יוסי אמאי בסיפא משלמין ח"נ הא בהועדו לפני האפטרופין ומסרו לבעלים דמתניתין דדמיא להא וקתני לר' יוסי הרי הוא בחזקתו משום דיש לחלק דדוקא לשואל יכול לומר לו כן דהוא שאל ממנו לטובחו ולאו כל כמינך וכו' אבל במתני' האפטרופין אין דין שואל להן שלא מסרו להם לטובחן ואם רשות אינה משנה הרי הוא בחזקתו. ויש לפרש נמי הא דהכא כר"פ דהתם דאמר מדסיפא רשות משנה רישא נמי רשות משנה והא דהבעלים צריכין לשלם עד תשלום דין מועד משום דכל מקום שהולך שם בעליו עליו. והשתא אי מוקמי' להאי ברייתא כר' יוסי ע"כ צ"ל דטעמא דר' יוסי במתני' נמי משום ששם בעלים עליו. אבל קשה דהא ע"כ לרב פפא צ"ל דלא אמרי' ה"ט דשם בעליו עליו אלא בשהועד בבית בעלים ומסרו לשואל וכלומר שכבר נעשה מועד אצל בעליו ושם זה נשאר לו אפי' הוא בבית שואל דעדיין שם בעליו עליו אבל בהועד בבית השואל והחזירו לבעלים ע"כ לא אמרינן הכי דאל"כ תקשה לי' סיפא וא"כ מתני' דדמיא לסיפא אמאי קאמר ר' יוסי הרי הוא בחזקתו. והא הכא מדמי לה דין דאפטרופין לדין דשואל. וקושיא זו קשה גם על הרמב"ם דפסק בפ"ו מנ"מ הלכה ו' כרב פפא דבעלמא רשות משנה וכמסרו לשואל ובדין דאפטרופין כתב הרי הן מועדין בחזקתן שהרי ברשות בעלים הן והא לרב פפא בשהועד בבית שואל והחזירו לבעלים לאו מועד הוא וכסיפא דברייתא והרי דין אפטרופין דמיא לסיפא דברייתא. וצ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגמרא דילן לא מדמי דין דאפטרופין להועד בבית השואל. וטעמא דבאפטרופין לעולם הרי הן ברשות בעלים ואפי' הועד בביתן נקרא שם בעליו עליו. וע"כ לחלק כן כי היכי דלא תיקמי הברייתא אליבא פירושא דרב פפא דלא כרבי יוסי דמתני' דהלכתא כוותיה לגבי ר"מ והוא ז"ל פסק כרב פפא דבתראה הוא:
רבי יעקב אומר אף משנגמר דינו. בבבלי דף מ"ה ע"א מסיק דכ"ע אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ובהא קמפלגי דר' יעקב סבר גומרין דין השור שלא בפניו. ולא אפסדי' מידי דלא אהדר ליה מקמיה דנגמר דינו ורבנן סברי אין גומרין דינו שלא בפניו דגזירת הכתוב כמיתת בעלו כך מיתת השור והוה ליה לאהדורי קודם גמר דין והוה יכול לאערוקיה לאגמא: