1
כל המקלקלין פטורין וכו'. למאי דפרשית בפנים עולה כהא דמשני לה התם דף ל"ה ע"א אליבא דר' יוחנן בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו ובעי למקלייה להתגנדר בקוטמא. ורבא משני לה התם בשינויא אחרינא מתני' בשוגג וכו'. ודע דלכאורה קשיא מהאי סוגיא לשי' הרמב"ם ז"ל דפוסק גבי חובל בחבירו מבעיר גדיש של חבירו אע"פ שא"צ לדם ולאפר חייב מפני שעושה נחת רוח ליצרו והוי כמתקן כמ"ש בפ"ח מהל' שבת ובריש פי"ב שם ולפ"ז לא הוה צריך הש"ס להני אוקימתי ומיהו י"ל דהוא ז"ל לשיטתיה אזיל למאי דפוסק במלאכה שאינה צריכה לגופה כר' יהודה וכן במקלקל בחבורה והבערה ומפני שדבר זה צריך ביאור רחב ביותר אציג לפניך קונטרס בפ"ע בסוף החיבור ושם תראה ביאור לכל השיטות בהאי ענינא ומה שתירצתי לדבריהם ומה שחידשתי בדינים אלו בס"ד: