ריש לקיש אמר אע"פ שלא ידעו בגניבה וכו'. מבואר הוא דדברי ר"ל דהכא הם ממש דברי רב חסדא דהתם דף הנ"ל ופסקו הפוסקים כוותיה בבעלי חיים הואיל דרבא מפרש דבריו וכוותיה ס"ל דקאמר טעמא הואיל ואנקטיה נגרי ברייתא. ור' יוחנן דהכא כדברי רב דהתם ודרך הש"ס הזה בחליפין. והאי דר' לעזר אין הוה כגון ההן ברחא הוא כהאי דאמר התם מודה רב ברקעותא דלדעת מי שסובר מנין פוטר מודה בכגון זה דא"צ מנין מכיון דניכר הוא וכבר הרגיש ואפי' לא מנה וכן הכא בתיישא רבא ולר"ל נמי ברישא דאיכא דעת בעלים ומנין פוטר בכה"ג א"צ מנין. וממה שפירשתי מובן דברי רש"י ז"ל שכתב בדברי רב חסדא ואם מנו הנך דרישא וכו' כלומר הנך בעלים דמיירי ברישא דמתני' דההיא ודאי בשידעו בגניבה מיתפרשא. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מגניבה הני י"ב לא הביא האי דינא דרקעותא ונראה דהוא ז"ל מפרש דדוקא אליבא דרב איתמר דאיהו ס"ל שלא לדעת מנין פוטר וכיון דטלה זה יש לו סימן לא שייך בו שלא לדעת דניכר כשנגנב וכן כשהחזירו ולפיכך א"צ מנין אבל למאן דס"ל דשלא לדעת צריך דעת דוקא לא מהני אפי בכה"ג דמכיון דאנקטיה נגרי ברייתא צריך הוא להודיע דזימנין לאו אדעתיה ואע"פ שיש לו סימן אינו משגיח ע"ז וכן נמי אפי הגניבה היתה לדעת וס"ל לרב חסדא דמנין פוטר בדוקא קאמר מנין דהא עכ"פ אנקטיה נגרי ברייתא וזמנין לאו אדעתיה אלא דבכה"ג פוטר המנין משום שהבעלים ידעו בגניבה וכשמנו כבר יש להם להזהר בו ולא איתמר האי מילתא כ"א אליבא דרב דאיהו דקאמר החזירו לעדר שבמדבר יצא. וכן נראה מפירש"י ז"ל שפירש שהטלה ניכר כשנגנב ולכאורה מיותר הוא אלא הכוונה כדפרישית ולפיכך לא הביאו הפוסקים להא דאיתמר אליבא דרב: