גידל תרנגולין בחצר שאינה שלו ה"ז חזקה. בחזקת ג' שנים ושיש עמה טענה קאמר וקמ"ל דאף דבחצר השותפין לא מהני חזקה ג' שנים בדברים אלו וכיוצא בהן לפי שאין דרך השותפין להקפיד בכך אם לא עשה מחיצה והילכך אין לדברים אלו חזקה לעולם בחצר השותפין דכשירצה א' יכול לעכב על חבירו מלעשות כך מיהו בחצר חבירו דמקפיד בכך אפילו בלא מחיצה אם כן אם החזיק ג' שנים הוי חזקה וכדנתן רבי יוסי טעם לדברי רבי אלעזר. וכך המה דברי הרמב"ם ז"ל דבפי"ב מהלכות טוען הל' י"ד כתב דחזקת ג' שנים הוי חזקה בחצר חבירו לדברים אלו אפילו בלא מחיצה וטעמא כדברי רבי יוסי דהכא דהא חבירו ודאי מקפיד בכך ומדלא מיחה כל ג' שנים הוי חזקה אלא דלאלתר לא הוי חזקה בחצר חבירו ואפי' עשה מחיצה דדרך שאלה הוא וכמו שכתב הוא ז"ל בפ"ה משכנים הלכ' ה ובחצר השותפין איפכא הוא בזה דבעשה מחיצה הוי חזקה לאלתר וכדפי' הר"י הלוי מיג"ש ז"ל להא דמוקי לה התם בחצר השותפין עסקינן דבחצר השותפין הוא דאיכא לאפלוגי בין עשה מחיצה ללא עשה מחיצה אבל בחצר חבירו אפי' מחיצה לא מהני לענין דלא הוי חזקה לאלתר דבודאי דרך שאלה היא. והובא דבריו בדברי הה"מ שם ובזה מתיישב הא דכתב שם הראב"ד ז"ל על דין דחצר חבירו הירו' חולק עליו וכו' ולק"מ דהכא בחזקת ג' שנים איירי וכמו שפירש הה"מ בזה וזה מוכרח מדברי רבי יוסי דאם נפרש להא דהכא בחזקה דלאלתר ומטעמא דמחילה א"כ מאי האי דקאמר מה נפשך וכו' אם אין לו רשות לגדל וכו' הא אכתי השתא יכול למחות בידו הוא ולפי' הראב"ד ובעל העיטור ז"ל צ"ל דפירושו ואם דהכניס שלא ברשות א"כ ראה זה ומחל לו וזה דוחק לפרש הרי זה חזקה דקאמר אלא ודאי דה"ק ואם לא ברשותו הוא דעשה כן מפני מה לא מיחה בידו עד הנה ומדלא מיחה ה"ז חזקה כדין כל חזקה בעולם וממילא בחזקת שלש שנים ויש עמה טענה איירי. ובמה שהקשה ר' יוסה הכא ממתני' דנדרי' כבר הבאתי בפנים דבנדרים משני לה וכשינויא דרבינא התם בפרקין: