השותפין והאריסין. ובנוסחת הבבלי האומנין והשותפין. וכתב הרשב"ם ז"ל ובסדר משנת רבינו גרשם ז"ל ה"ג השותפין וכו' אבל אומנין לא קתני ונתן הוא ז"ל טעם לגי' ר"ג והיא גי' דהאי ש"ס דמסקינן בגמרא דכ"ע יש שותף שאין לו חזקה וא"כ כ"ש אומן. ולפי מה דאמרו כאן בגמרא ומיהו מייתי תחותיה האומנין וכו' לא שייך האי טעמא דשמואל הוא דסבר לה דיש שותף שאין לו חזקה ואפ"ה מתני לאומנין במתני' והרבה דברים נשנו במשנה ולא סמיך התנא אכל שכן. אבל עיקר הטעם הוא להאי נוסחא דס"ל התם אומן במטלטלין הוא דאיירי ואינו דומה לשארי דינים השנוים במשנה דבחזקת שלשה שנים איירי ושמואל ס"ל דמשכחת לה באומנין הבונין לאיזה בנין או המתקנין להשדה וכדעת הרמב"ם ז"ל ופירושו בפי"ג מטוען הל' ד' ושוב מצאתי שם בהגמי"י שכתב כעין זה בספר ר"ג אין גורס האומנין ולספרים שגורסין יש לפרש שנתן עבדו לאומן ללמדו אומנות והוה בביתו ג' שנים בענין זה דומה לשותפין וכו' אכן בעמוד לא פירש כן. וכבר נתבאר דטעמו של הרמב"ם לפי פירושו הוא דומה ממש להשאר שנשנו בענין שמחזיקין בקרקע: