הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר. הרמב"ן ז"ל הביא לזה בחידושיו פ' לא יחפור בשמעתתא דחרדל ודבורים וכתב שם אחר שהאריך בענין הסוגיא דהתם וז"ל נקיטינן השתא לפום נוסחא דר"ש ז"ל ולפירושו דכל הני הרחקות דמתניתין כגון הבא לסמוך גפת וזבל וריחיים ותנור למצר חבירו ואין שם כותל אי נמי הבא לפתוח חלונותיו לחרבתו של חבירו שאינו מזיקו עכשיו לענין היזק ראיה שאין עשוי לתשמיש אעפ"כ יכול לעכב עליו ולומר לו אני בונה שם כותל או אני בונה חרבתי ונמצאת מזיק אותי וההיא שעתא הוו גירי דידיה ויכול לעכב עליו דמודה ר' יוסי בגיריה וכו' וכענין זה אמרו בירושלמי פ' חזקת הבתים הכא את אמר פתח כנגד פתח מותר פירוש בתוספתא והכא את אמר פתח כנגד פתח אסור פירוש במשנתינו אמר ר' יוחנן שנייא היא בגנות שנתנו לחפירה אמר ר' נסא וחרבות לא נתנו לבנות וסליקא התם בתיובתא ושמעינן מינה דחורבה שעשויה ליבנות אינו רשאי לפתוח שם פתח וחלון כנגד חלון וכן כתב הראב"ד ז"ל בתשובה אלא שהוא פירש הירושלמי בענין אחר ומכל מקום עלה לו ממנו שחורבות עשויות הן ליבנות עכ"ל. והנה בפירושו ז"ל הכא את אמר בתוספתא קאי וכיון למה דתני בתוס' לעיל ממה שהבאתי בפנים וכן היה ר"מ אומר לא יפתח אדם פתח ע"ג פתחו של חבירו וחלון ע"ג חלון של חבירו וחכמים מתירין ואם כך הוא לכאורה לא הוי פריך הש"ס מידי דמתני' כר"מ אתיא וסתים לן רבי כוותיה ולא נמצא שם יותר מה שמפורש להיתר לפתח כנגד פתח כ"א מה שהבאתי מהדינים הנשנו שם ועוד כיוצא באלו. גם כי הוא ז"ל לא פי' הא דר' יוחנן כל הצורך. ובמה שלמד הוא ז"ל בענין חרבה היא עשויה ליבנות וא"כ אין לפתוח או לסמוך בתחלה אע"ג דאין ההיזק ברי עכשיו זהו לשיטתם ז"ל להסוברים דבכה"ג הוי גירי דידיה לרבי יוסי וכבר נתבאר בפ"ב שיטת הרמב"ם ז"ל וסייעתיה דסוברים דלא מיקרי גירי דידיה אלא א"כ ההיזק מזומן בשעת מעשה כדכתב בפ"י ופי"א משכנים וכמבואר לעיל שם מהסוגיות לפי שיטתם ופירושם. ואפשר לומר דלשי' הרמב"ם וסייעתיה ל"ק לדידהו מסוגיא דהכא דר' יוחנן לא חש ליה להשיבו ושאני בגנות דקאמר במקום שההיזק מזומן לפי שנתנו לחפירה או להפריח כגי' הרמב"ן וכלומר באיזה ענין שיהיה לזה איזה היזק בשעת מעשה במה שזה פותח או סומך. ובעיקר פירושא שפירשתי לריש הסוגיא בפנים הוא כדברי הנ"י שהביא שם בשם הרמ"ה ז"ל דמשמע דפריך דיוקי דמתניתין אהדדי אלא דגם שם אינו מבואר כל הצורך. ומיהו מ"ש שם דמכאן מוכח דלא כדברי הר"י ברצלוני שמביא הטור בסי' קנ"ד בענין מבוי מפולש דס"ל דינו כר"ה מדלא משני הכא כאן במפולש כאן באינו מפולש נראה דאי משום הא לא אריא דבכל מקום מבואות המפולשין לר"ה כר"ה חשבינן ליה וא"כ היינו ר"ה דמתני' וזהו העיקר דנלמד גם מכאן דמבוי שאינו מפולש כחצר השותפין הוא ומבוי המפולש כר"ה הוא דכיון דמפולש לר"ה שכיחי ביה רבים ביותר וא"ל סוף סוף וכו'. וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב בפ"ה משכנים הל' י"ד מי שבקש וכו' ואם היה מבוי מפולש פותח כל פתח שירצה לכתחילה ור"ל אפילו פתח כנגד פתח והיינו כל פתח שכתב שדינו כר"ה ממש. גם מה שכתב הנ"י שם ומ"מ שמעינן מן הירושלמי דבחצר אף שנתן לו רשות אסור דיכול לומר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל אלמא דלהיזק ראיה דחלון לא מהני שום ראיה עכ"ל ומביאו ב"י בסי' הנזכר ולפ"ז היה קשה להרמב"ם ולסייעתו דס"ל דיש חזקה להיזק ראיה. אבל לפי סברת רבו ז"ל שהבאתי בדבור דלעיל דיש עוד לחלק בהיזק ראיה בין מקום ששניהם מזיקין זה לזה או א' הוא שמזיק לחבירו לק"מ דשאני חצר השותפין דשניהן מזיקין זה לזה בפתח כנגד פתח וכל כה"ג ודאי לא מהני חזקה להיזק ראיה וזהו כמ"ש לעיל דהטעם הב' הוא העיקר לחלק בענין חזקת היזק ראיה והיינו דלא דייקינן מהכא דאין חזקה להיזק ראיה אלא בפתח כנגד פתח אבל לא בדין דרישא לא יפתח אדם חלונותיו וכו' דבזה חצר חבירו וחצר השותפין שוין הן לדינא ולענין חזקה היכא דידע ושתק מחל. וה"ז ג"כ דבר אחד ממה שלא זכרו האחרונים ז"ל לחלק בזה ומוכרח הוא מדהכא וכן להמדקדק בפירושי הר"י הלוי ודברי הרמב"ם ז"ל ועיין בסי' קנ"ד סעיף ג' בהגהה ומטעם הנזכר שבארתי אין לחלק בין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון ולעולם אין חזקה להם לדעתם ז"ל וכמבואר: