מותר. בתשובת הרשב"א שהביא הב"י ריש סי' קנ"ה כתב כשקדם החנות או הרפת לאוצר אין בעל העלייה יכול לעכב עליו וכו' וע"ש דמחלק בין היזק מניעות האורה וכו'. וכדאמרי' התם בדין דמתניתין דלקמן דף כ' ע"ב אם היתה רפת קודמת לאוצר מותר ולדעתו ז"ל שם נראה דהה"ד לדין דמתני' וכדאמר הכא ומכאן ראיה לדבריו:
כל שכן כנגד דירתו. לכאורה היה נראה לפרש כדפרישית בפנים דאי ארישא מאי שייכא האי בעיא לכנגד דירתו והרחקת התנור מן הכותל כבר תנינן לה לעיל אלא דלפ"ז האי כל שכן קשה לכך נראה דארישא קאי דקתני היה מעמידו בעלייה וכו' ולא קתני בהאי חלוקה מהרחקת התנור על גביו ומיבעיא ליה להש"ס אם בעל העלייה אינו צריך אלא לעשות המעזיבה תחתיו משום היזק הבית אבל למעלה לא צריך להרחיק התנור כנגד דירתו או דילמא דגם בעל העלי' צריך שיהא על גביו גובה ד' אמות ופשיט ליה דכ"ש הוא דבעל העליה צריך שישמו' עצמו בהיזק הואיל ובגובה הוא והיזיקו יותר מצוי ומתני' דלא קתני לה הכי סמיך אכ"ש. וכן הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"א לא העתיק אלא כלשון המשנה דממילא נשמע דגם בעל העלייה צריך שירחיק בשיעור דעל גביו והטור בריש סי' קנ"ה הוא דכתב להדיא כן. וכל זה פירשתי מפני שהיה קשה לי לפרש דירתו על דירה ממש שלא הוזכר בדברי הפוסקים בדין דחנות שאכתוב לקמן אלא באוצר וכן הגירסא שלפנינו על האי מתני' היא ולא על דין חנות דמתני' דלקמן ועכ"פ מה שפירשתי נכון הוא לדינא דמתני'. אבל בחידושי הרמב"ן ז"ל מצאתי שפירש להאי מילתא אמתניתין דלקמן שכתב על מה דאמרו בדין דחנות בדף י"ח ע"א דירה שאני וז"ל פי' רש"י ז"ל עיקר שפירש חנות ורפת דירתו של אדם הן ואין לנו לאסור דירתו עליו אא"כ ההיזק מוכן אבל מי שפירש שאין אדם עשוי לעשות דירתו אוצר כלל כמדומה לי שטעה שמצאתי בירושלמי כנגד דירתו מהו אמר ר' אחא כ"ש דירתו אלמא כי קתני תחת אוצרו של חבירו רבותא קתני וכ"ש דירה וכי קתני היתה רפת קודמת לאוצר מותר כגון שהיה משתמש שם בציבי ותיבנא ונמלך לעשות אוצר עכ"ל וא"כ הוא ז"ל היה גורס להא סוגיא כולה על מתני' דלקמן:
המזיק אין לו חזקה. כדאמר התם דף כ"ג ע"א אין חזקה לנזקין ומוקי לה בקוטרא ובית הכסא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"א משכנים הלכה ד' דכל הרחקות שאמרו בנזקין כל המחזיק בו זכה וכמו שביאר שם לדעתו ז"ל דבראה ושתק ה"ז מחל מיד וכיוצא בזה חוץ מד' מיני נזקין עשן וריח בית הכסא והאבק ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה ואפי' לאחר כמה שנים. ובענין מה דמחלק הכא בין עשן תדיר או לא התוס' קיימו לסברא זו שם ד"ה קוטרא וכן הרא"ש ז"ל שם בשם ר"ת ומביא ראיה מדהכא. וגרים שם הוה מדלקא קלח. ובגמי"י שם בשם אביאסף שגם ר"ת ז"ל פסק כן וכתב שהריב"א פליג אדהא. ויתבאר לפנינו אי"ה ובענין חלוקי דיעות בהא דאמרו אין חזקה לנזקין. ועיין בהלכה דלקמן דמוכרח הוא כהסוברים דלכל הנזקין דשייכ' חזקה בהו לאלתר הוי חזקה חוץ מאלו הנזכרים וא"כ מפרשי להא דאמר הכא ממחין בעשן תדיר לענין דאין להם חזקה בכה"ג ולעולם ממחין בהם וזהו הוא החילוק בין אלו וכיוצא בהן ובין שארי נזקין: