רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשיש נכסים ללוה וכו'. משמע דהחילוק בין יש נכסים ללוה או אין לו ארישא קאי ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה לעולם יפרע מן הערב ואפי' יש נכסים ללוה. והתם דף קע"ג ע"ב גריס אפיסקא אם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה אמר רב"ח א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין נכסים אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקאי התם הך לא שנו כדקאמר חסורי מחסרא וכו' כמו שהבאתי במתני'. ולפ"ז הני לא שנו דהכא ודהתם סתרי אהדדי. ולפי פי' הרמב"ן ז"ל שפירש להא דהתם דעל יפרע מן הערב תחלה קאי ועלה אמר ל"ש אלא בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מהערב תחלה ודקדק בחידושיו על פי' הר"י הלוי ז"ל שפי' דעל פרעון מן הערב כלל או לא יפרע כלל קאמר. ומעתה ניחא הא דהכא דהתם מפרשינן דעל תחלה קאי ואם יש נכסים ללוה לא יפרע לעולם מן הערב תחלה והכא ה"ק בשיש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב כלל ואפילו לאחר שתבע מן הלוה דהא יש לו נכסים ללוה וירד עמו לדין ויכופנו אבל אין נכסים ללוה יפרע מן הערב אחר שתבע את הלוה ולא פרעו ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה אפילו יש נכסים ללוה יפרע מן הערב אחר שתבעו ללוה ולא פרעו אבל בתחלה לא יפרע מן הערב לעולם בשיש נכסיס ללוה ואפי' א"ל ע"מ שאפרע ממי שארצה והשתא אתיא כדהתם ודעת הרמב"ם ז"ל לפרש לא שנו דהתם כפי' רבו ז"ל כמו שנראה מדבריו פכ"ה ממלוה הלכה ג' והלכה ד'. ובמה שפסק אם אמר בפי' תחלה לעולם יפרע מן הערב ודינו כקבלן כבר הסכימו רוב גדולי האחרונים לזה וטעמא דכל לישנא יתירה לטפויי אתא והרי התנה כמו בתחלה הוא: