ואהן דנגד בזיקא וכו'. דין זה פשוט הוא ונלמד גם כן מהברייתא בבבלי פרק הספינה דף פ"ו ע"א פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד וכו' דדוקא בפסק הוא דסמכא דעתיה אבל בלא פסיקת דמים אפי' הן ברשות לוקח לא קנה כדכתבו הפוסקים ז"ל וממילא אינו חייב באחריותן והכא מלמדינו דאפי' כשער הפחות שמסתמא היה מתרצה הלוקח בזה אעפ"כ אינו מתחייב באחריות כדדייק ממתני' מהו עקבת יין בההוא דמלכלך וכו'. הרשב"א ז"ל בתה"א בית ה' ריש שער ה' הביא לזה וכתב ובדאיכא טופח על מנת להטפיח ואסור דקתני פי' הראב"ד ז"ל אסור אפי' בהנאה דאלו בשתיה אפי' ליכא טופח על מנת להטפיח כל שלא הדיח ואלא מיהו אם סתם יינן הוא לדידן דקיי"ל כרשב"ג דאפי' יין ביין בסתם יינם ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין שבו הא מתני' לבר מהלכתא היא אלא מותר בהנאה ואסור בשתייה עכ"ל והרמב"ם ז"ל שכתב דין דמשפך בפי"ב ממ"א הל' י"נ מבואר הוא דדעתו לפרש ביין נסך ממש ואסור בהנאה הוא וכפי הכלל שנתן בדבריו בפי"א הל' ח' דכל מקום שנאמר נכרי סתם הרי זה עובד עכו"ם ואסור בהנאה הוא והבאתי דבריו בפ' דלעיל ובסתם יינם דעתו ז"ל ג"כ כדעת הפוסקים דקי"ל כרשב"ג אפי' יין ביין ימכר וכו' כמבואר בדבריו בפי"ו הלכה י"ט ועיין לקמן במקומו מזה: