הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום וכו'. לפי גירסא זו צריך לחלק בין עשה מעשה מתוך הקפדה שמכרה וסילקה אותה ממנו דבזה איכא למימר דטפי מסתברא שביטלה ממכרה מתוך שלום עמה ובין רקק והשתין וכו' דקתני במתני' לא ביטלה מתוך הקפדה דכיון דלא סילקה לגמרי ממנו מימלך והדר פלח לה ומיהו הואיל ולא אשכחן חילוק זה במכירה בגמר' דילן לא זכרו הפוסקים מזה. ואפשר דגרסי אבל מתוך הקפדה ד"ה אינה בטילה וכן נראה דקרא והיה כי ירעב וגו' מייתי ליה לראיה עלה והרי הוא בכלל הקפדה שנשנה במשנתינו דכל שאינו עושה מעשה בגופה של הע"ז אין הקפדתו כלום דלפום שעתא הוא דרתח עליה ולא נתכוין לבטלה במכירתו וכדכתיב והיה כי ירעב וגו' דלפעמים מוכרה אותה מתוך דחקו והיינו מתוך הקפדה:
בשמכרה לצורך נחלקו וכו'. הכי פליגי התם בדף נ"ג ע"א זעירי בשם ר' יוחנן ור' ירמיה בשם רב חד אמר וכו' ויש כאן חלופי שיטות אם נפשטה הבעיא או לא כמבואר בתוס'. ודעת הרא"ש ז"ל למיפסק לחומרא דאיכא למימר אף בצורף ישראל מחלוקת וחכמים ס"ל לא ביטל. ודעת הרמב"ם ז"ל כמ"ד בצורף נכרי פליגי ובצורף ישראל ד"ה בטילה כדפסק בפ"ח מעכו"ם הלכה ו'. ומסוגיא דהכא משמע לחומרא ור' יוחנן הוא דמחמיר והיה נראה כדעת המחמירין. מיהו הא איכא למישמע מהאי סוגיא דמאי דמספקא להו התם לחד אמר בצורף ישראל מחלוקת אם בין בזו ובין בזו מחלוקת או לא והיכא פשיטא להו דר' יוחנן וזעירי בשם ר' חנינא בחדא שיטתא קיימי והיינו זעירי א"ר יוחנן דהתם דס"ל דבצורף ישראל הוא דנחלקו ואין כאן שום מ"ד דבין בזו ובין בזו מחלוקת והשתא הדרינן לסוגיא דגמרא דילן דלא נוכל לפרש ברייתא דרבי דאמר נראין וכו' כדבעי התם למיפשט מעיקרא דבין בזו ובין בזו מחלוקת דליכא למ"ד דפליגי בתרוייהו ומוכחא השתא דעיקר פירושא דדברי רבי דה"ק נראין דברי לחביריי במכרה לצורף ישראל וכו' ולפ"ז לדעת הפוסקים דסוברין דהאי פירושא לדחייא בעלמא הוא דאיתמר דאיכא למימר דה"ק רבי נראין דברי וכו' ולעולם האי פשיטותא קאי דבין בזו ובין בזו מחלוקת היה לכאורה נגד משמעות הסוגיא דהכא דהני מ"ד גופייהו קאמרי בהדיא דל"פ בתרווייהו וכבר נודע לנו מכמה וכמה מקומות דדרכו של הרמב"ם ז"ל להניח ספיקא דהש"ס דילן במקום דאיכא פשיטותא בסוגית ש"ס הזה ומכ"ש במקום דיש ללמוד מהאי ש"ס לפשיטות דהתם דנראה דמכאן יש לחזק כדעתו ז"ל דפירושא דקאמר התם אליבא דרבי עיקר הוא ולא לדחייה איתאמרת. ובענין משכנה עיין מ"ש הר"ן ז"ל ומביאו התי"ט ומ"ש על זה. ולענ"ד הדברים פשוטין כדברי הב"י דכוונת הרמב"ם ז"ל למינקט ברישא לדוקא וכן הסיפא וה"ק או שמכרה לצורף ישראל ה"ז בטילה ודוקא מכרה לו אבל אם משכנה ולא מכרה ואפי' לצורף ישראל או מכרה לנכרי או ישראל שאילו צורף וכו' ה"ז אינה בטילה: