היה לרבי. כדפרישית ויש עוד לפרש לרבי כמו ללבי וזהו תרגום של תמר צדיק כתמר יפרח בלולבי דתמר. והיינו הך וזהו כדרב יוסף התם ודיקלא וכו' פסיק רישא רב אחא ורבינא וכו' וקי"ל דבכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא וה"נ אם נראה עולה ויורד בו קאמר וכמה שהגהתי בפנים וזהו טעות דמוכח וכלומר אף על פי שאינו עושה פירות אלא עשוי לעלות ולירד בו לפעמים:
שומר אע"פ שאינו בא אחת לקיצים. כדפרישית ממשמעות הסוגיא דמדחה להא דר' בא מכח האי ברייתא והתם בדף ס"א ע"א קאמר שמואל כר' בא בשם רב יהודה הכא והטור בסי' קל"א פסק כן לדינא ולמאי דמפרש התם אלא אימא הכי עד שיבא ממונה שאינו בא לקוצים א"כ לא מדחיא להא דשמואל ובל"ה ההיא ברייתא בענין אחר נשנית שם. והכא דמייתי לקמן רישא דברייתא אחד הלוקח ואחד השוכר וכו' נראה דהגי' כאן אינה מתוקנת דלא מחלק בין יין של ישראל לבין יין של הנכרי וכן בישראל דר שם וכו' לא גריס הכי שם בסוף פרקין אלא אם היין של ישראל ודר באותה חצר א"צ מפתח וחותם בידו בחצר אחרת הוא שמפתח וחותם בידו. ובמטהר יינו של נכרי הגי' הכא כמו דתני תנא מעיקרא התם וא"ל ר' יוחנן תני ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו וכו'. ובענין מטהר יינו של נכרי רבו השיטות דלפירש"י ז"ל מוקי רישא דמתני' כמו הסיפא בכותב לו התקבלתי ואפי' אין מפתח וחותם בידו מותר בפתוח לר"ה ור"ת חולק על זה כמבואר בתוס'. ודעת הרמב"ם ז"ל ממ"ש בפ' י"ג ממ"א מהל' ג' עד הלכה ו' במטהר יינו של נכרי נראה שכך היא דאם הישראל השומר דר באותה החצר מותר ובחצר אחרת אסור ולא מהני מפתח ותותם ולא התקבלתי מכיון שהיין של נכרי הוא אבל בבית הפתוח לר"ה מהני מפתח וחותם וכתיבת התקבלתי דנראה מ"ש בהלכה ה' אדלעיל קאי: