מאן דאמר אע"פ שאין עליו מלוה על אותו הבור וכו'. לפי אשר כתוב לפנינו ומשמע דפלוגתא היא היה צריך לגרוס לקמן אלא כיני וכו' ומ"ד אע"פ שאין עליו וכו' ובלבד תוך לפישוט ידים וכדפרישית בפנים וכלומר דלהאי מ"ד ובלבד תוך פישוט ידים הוא דמחמיר בשאין עליו מלוה וא"כ להאי מ"ד כתנא דידן דדוקא ביש לו מלוה על אותו יין אבל באין לו מלוה על אותו יין מותר ואפי' תוך פישוט ידים והוה אתיא שפיר לדינא כמו שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב ממ"א הל' כ"ה שסתם וכתב ואם אין לו עליו מלוה היין מותר בשתיה וכ"כ הרשב"א ז"ל בהדיא בת"ה הארוך דאפי' בתוך פישוט ידים שרי והביא ראי' מהש"ס ומהתוספתא דמייתי הכא בהלכה דלקמן פרואר שישראל ונכרי כונסין לתוכן יין אפי' חביות פתוחות מותרין שאין מנסכין כן כלומר דמרתת פן הישראל רואהו וכו' והביאו הב"י בסי' קכ"ח. ומיהו לא אשכחן פלוגתא בעיקר דינא דמתני' דיהא שייך לומר מאן דאמר ומאן דאמר. והנראה בפי' הסוגיא דהנכון הוא דגרסי' כעין הוון בעי מימר בפרק דלקמן על המתני' מה שעל השלחן אסור ומה דאמר גרסינן כלומר הא דאמרינן ברישא בשיש לו עליו מלוה אסור מיירי בתוך פישוט ידים ומה דאמר אם אין עליו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידים. כלומר הא דבסיפא שרי בשאין לו עליו מלוה משום דהוא לעולם כחוץ לפישוט ידים דהואיל דאין עליו מלוה אותו היין מרתת הנכרי ואפי' בתוך פישוט ידים כחוץ לפישוט ידים דמי ופריך ולא כן וכו' דאלמא דכל שהוא יכול לפשוט את ידיו וליגע גזרינן ביין נסך כמו דאמרו בטהרות ומשני אלא כיני מה דאמר וכו' בתוך פישוט ידים כלומר בשיש לו עליו מלוה הויא לעולם כמו בתוך פישוט ידים דהואיל וסמכה דעתיה ליגע אפי' עומד מרחוק קצת הולך לשם ונוגע ואינו חושש וכבתוך פישווט ידים הוא. ומה דאמר אם אין עליו על אותו הבור ובלבד חוץ לפישוט ידים. דוקא בחוץ לפישוט ידים התירו והשתא יש חילוק בין רישא לסיפא בעומד חוץ לפישוט ידים וא"צ לשבש הגי' אלא בהא מה דאמר וכו' וזהו טעות דמוכח אלא דלא אתיא הסיפא לדינא כש"ס דילן כנזכר לעיל. ועיין בהג"א בפרקין דכתב אבל אם אינו יכול ליגע בתוך פישוט ידיו ורגליו אע"ג דיש לו מלוה עליו ולא מירתת ואין נתפס עליו כגנב שרי כדמוכח בירושל'. ושם כתוב אע"ג דאין לו וט"ס הוא. ומשמע דמפרש להא דברישא בתוך פישוט ידים ממש. וזה דלא כדעת הרמב"ם והרשב"א גם ביש לו עליו מלוה שלא חילקו אלא ביש עליו מלוה על אותו היין לעולם אסור ובאין לו לעולם מותר. ועיין בפרק דלקמן בהל' ז' במה שהבאתי דברי הרשב"א במ"ש שם ויתבאר מזה אי"ה: