על דעתיה דר' יוחנן וכו'. עיין לעיל ד"ה המשתחוה לבית אסרו. ומה שחילק כאן בין המשתחוה לבית לבנאו מתחלה לע"ז לענין ביטול כבר תקנתי במקצת בפנים כיצד הוא עושה וכו' ומיהו נראה דהך שינויא לדחויא בעלמא איתמר אליבא דר' יוחנן אבל אליבא דרב המשתחוה והבונה מתחלה כהדדי נינהו כדקי"ל דמסיק התם אליביה כדלעיל שם וה"ה לענין ביטול דלעולם אם הנכרי מבטל ע"ז שלו מהני וכדין ביטול שאר ע"ז. א"נ יש לפרש דהא דקאמר הכנסתן לארץ אין לה ביטול לאו לענין דלא תועיל ביטול הנכרי בבית ע"ז שלו אלא דה"ק דמסתמא לא ביטלו אז וכדאמרי' התם בפרק דלקמן דף נ"ג ע"ב הרי היא כמלחמת יהושע ואין לה בטילה וה"נ מוקי לה בהכנסתן לארץ דאותן דוקא אין להן בטילה שהיה דעתן לחזור ממלחמה ולא ביטלו. וכיצד הוא עושה וכו' מילתא באנפי נפשה היא לפרש ביטול הבית. ובנוטל מה שחידש פי' רש"י ז"ל נוטל ישראל וכן לקמן באבן. אבל הרמב"ם ז"ל כתב שם בפ"ח הל' ד' סתם היה בנוי וסיידו וכיירו לשם עכו"ם נוטל מה שחדש והחידוש אסור בהנאה וכו' ומשמע דעל הנכרי קאי וע"ש ומה שהכריח הר"ן לפרש"י ומביאו התיו"ט דליכא לפרושי דהאי נוטל מה שחידש אנכרי קאי דא"כ למה לי שיטול מה שחידש אפי' בכל דהו סגי וכדתנן לקמן כיצד מבטלה נטל הימנה מקל וכו' אלא ודאי אישראל קאי. ואי משום הא לא אריא דבהך חלוקה לא איירי בביטול והא קמ"ל דכל מה שנוטל הנכרי אסור בהנאה הוא מה שחידש דוקא מפני שהוא עשוי לעבדו עד שיבטלו אבל כל הבית מותר ופשיטא הוא דאם הנכרי מבטל מהני ככל ביטול ע"ז וכן אם לא נטלו העכו"ם נוטל הישראל מה שחידש וזה בלבד אסור בהנאה הוא ואז לא מהני ביטול דהוי ליה כע"ז שבאת ליד ישראל ואין לה ביטול עולמית כדכתב שם הל' ט' ונראה דגם דעת רש"י ז"ל לא היה לפרש נוטל ישראל בדוקא אלא תקנתא קמ"ל דאם יבא ישראל ליהנות בו נוטל מה שחידש והשאר מותר: