היה שלו ושל ע"ז. רש"י ז"ל פיר' שמקום עובי הכותל חציו שלו נידון מחצה על מחצה אותו חלק של ע"ז אינו עולה לו בכניסת ד' אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עוביו שני אמות מונה האחת שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו. וזהו לפי גרסתו ז"ל בנסחת המשנה אבל גיר' הרמב"ם ז"ל כגי' דהכא דלא גריס ארבע אמות ולפיכך פי' היה שלו ושל ע"ז אכותל עצמו קאי וחלק הכותל שלו הוא דאסור כדפרישית בפנים וכך הם דבריו בפ"ח מעכו"ם בהל' ה' והשתא הא דפי' רש"י לענין טומאה באבניו ועציו ועפרו של אותו כותל אפי' חלקו לפי שאין ברירה זהו לגירסתו ושיטתו אבל אין כן דעת הרמב"ם ז"ל דטומאת עכו"ם דרבנן היא ובדרבנן יש ברירה והיינו שכתב בפ"ו מהל' שאר אה"ט בהל' ה' ובית ע"ז עצמו אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ בכזית במגע ככל המשמשין הרי דנקט בית ע"ז עצמו דוקא וכן בכותל חלק ע"ז דוקא ובענין שכתב מהמשמשין יתבאר לקמן ומיהו לענין איסור הנאה מוקי לה הכא בגמ' דכ"ע היא בין לר' יוחנן דס"ל ע"ז שנשברה אסורה ובין לר"ל דס"ל מותרת ומטעמא דהואיל ובמקומן הן כמי שעתיד להחזיר לכליין הוו ובהא כ"ע מודו והא דמעיקרא בעי לאוקמי בהשתחוה לכל אבן ואבן הדר ביה הש"ס דלא צריכין לדחוקי בכה"ג ומוקי לה מטעמא דאמרן והכי מסיק לה הש"ס בהדיא בשבת והבאתי הגי' לקמן בפנים. ומש"ה יש לתמוה על מה שכתבו התוספות כאן בפרקין וכן בפ' ר"ע ואפי' למ"ד ע"ז שנשתברה מותרת מוקי לה בירושלמי כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן הא לא קיימא המסקנא הכי ובלאו הכי ככ"ע אתיא ועיין עוד לקמן מזה ד"ה תיפתר למשתחוה לכל אבן: