בסתם חלוקין וכו'. הך פירושא לא סלקא כדמקשה הש"ס עלה וקשיא וכו' ופירושא דפלוגתייהו כדפרישית במתני' וכן פירשו רש"י והמפרשים ז"ל. וראיתי להריטב"א ז"ל שהביא להא דהכא וגריס איפכא אלא כן אנן קיימין בסתם ר"ש אומר סתמן לצורה עובדין ולא לאילן ורבנן אמרי סתמן עובדין לצורה ולאילן. ולא העתיק יותר. וכתב וכך פי' המשנה איזו היא אשירה שהיא ע"ז ממש וצריכה ביטול באנפי נפשה ואינה ניתרת בנטיל' ע"ז כל שיש תחתיה ע"ז כי מה שהתרנו במשנתינו אינו אלא כשהוא ברי שאין עובדין לאילן ור"ש אמר דכל שעובדין אותה ודאי או שלא מצאו תחתיו שום צורה שהוא כברי שעובדין את האשירה אז היא ודאי אשרה של ע"ז ממש אבל כל שמצאו תחתיו צורה אין תולין את האשירה אלא במשמשין ובזו ר"ש מחמיר טפי מרבנן אבל אפשר שהוא מיקל באחרת דכל שאין האשירה ודאי אלא משמשין שאינו נאסר כלל ואע"פ שלא בטל הנכרי ע"ז שלו כשנטלה משם או שהניחו עדיין תחתיו הרי הוא מותר וזהו שאמר נתיר להן את האילן וזהו שהעמידו בגמרא שלנו סיפא דלעיל פלוגתא דר"ש ורבנן עכ"ל ואם נדחק לפרש כן מ"מ מאי דקאמר עלה וקשיא ר"ש חלוק וכו' הא שפיר הוי כסבריה דהוא מיקל בזה לפי טעמו שחלוק על רבנן וסבירא לה דכשיש תתתיה צורה אין האשירה אלא כמשמשין ולא נאסרה כלל. ואם דלא היתה הגי' לפניו הך וקשיא וכו' א"כ למאי דמחליף הגי' מיתפרשה כפשטה כדהתם דמסתמא פלוגתייהו בסתם ואם דבר ברי שעובדין לאילן ודאי ד"ה אסור אף האילן וכן להיתירא אם דבר ברי שאין עובדין את האילן: