ויעמיד. לכאורה נראה כפי' הר"ר אלחנן והביאו התוס' שם ד"ה לפי שא"א בלא צחצוחי חלב וכו' דאדלעיל קאי ויעמיד החלב ובשם ר"ת כתבו לדקדק על פי' זה דלא מצינו בשום מקום שיניח החלב להקפות בשביל ארס והלכך פי' ויעמיד שיעשה גבינה וכו' וכדקאמר התם לפי פירושו ולפי' הר"ר אלחנן אפשר ג"כ לומר דאין ה"נ קאמר ויעמיד החלב להמתין ולעשות ממנו גבינה וכעין פי' ר"ת ולא להתיר חלב הנקפה משום גילוי קאמר. ודעת ר"ת לפסוק כההיא דריב"ל דהתם דאיסור גבינה משום גילוי הוא ונ"מ דאפי' במקום שהנכרים מעמידים בפרחים אסור מטעם זה ואפי' במקום שאין חשש גילוי מ"מ בגבינה אסור דשמא יאמרו דהטעם משום תערובת דבר טמא הוא או מטעמא אחרינא דאמר התם והיכא דליכא למיחש להני טעמי אתו למישרי אפילו במקום שהנחשים מצוין ואיכא טעמא דגילוי כ"כ הסמ"ג ומביאו הב"י בסי' תקט"ו ומיהו אפי' לדעת הפוסקים ז"ל דאיסור גבינה כשמואל הוא מפני עור קיבת נבילה וחלב משום תערובת חלב טמא הוא וכדר' ירמיה דהכא לקמן מודו בזה דכל הגבינות שלהם אפי' מעמידין בפרחים וכיוצא בהן אסורין כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממ"א להני טעמי וכתב שם בהל' י"ד דכל הגבינות שלהם אפי' העמידוה בדבר המותר אסור משום גזירה וקיים לפסק הגאונים ז"ל בזה:
שלשה אירסין הן וכו'. ברייתא זו הובאה בפרקין שם בדיני גילוי בדף ל' ע"ב: