הא מרה דשמועתא הא מרה דעובדא מישאולניה. והתם בפרקין דף ל"א ע"א העובדא בנסחא אחרת הכי אמר ר"ל משום גברא רבה ומנו ר' חייא יין מבושל אין בו משום גילוי והכי הוי המסקנא דאין בו משום גילוי ולא משום יין נסך ובהני שלש חד מר מתוק קאמר התם שאין בהן משום גילוי ולא הזכיר דין יין נסך בזה. והרמב"ן ז"ל למד מכאן דיינומלין אין בו משום יי"נ מביאו הרשב"א ז"ל בתה"א בית ה' שער ג' דהא מפרש הכא חד הוא קונדיטון וקונדיטון הוא יינומלין דאמרינן במדרש פ' בחדש השלישי נמשלה התורה לקונדיטון מה הוא יש בו יין דבש ופלפלין אף דברי תורה כן אלמא יינומלין אין בו משום יין נסך ומיהו אין להתיר עד שיהא בו שליש דבש ושליש פלפלין שכן דרכן לעשותו וכן מוכיח בירושלמי דגרסינן התם בר יודנא הוה ליה קונדיטון מגלי וכו' בהוא דשחיק חד לתלתא ולפיכך אין להתירו אלא א"כ בכיוצא בזה ונראה שאם יש בו על חד תלתא פלפלין אע"פ שאין בו דבש אין בו משום יין נסך כיון שנשתנ' טעמו כל כך ע"י פלפלין ואפשר שהוא קונדיטון האמור בירושלמי עכ"ל ומביאו הב"י סי' קכ"ג ודעתו ז"ל ללמוד דין יין נסך מדין גילוי דקאמר הכא עד שיהא בו שליש פלפלין ודעת הרמב"ם ז"ל נראה דלא למד יי"נ מגילוי וכן בגילוי לא הצריך שליש שכתב בפי"א מהל' רוצח ושמירת נפש הל' י' יין שנתחבר בו דברים חדים כפלפלין וכו' עד שנשתנה טעמם אין בו משום גילוי ובענין יי"נ כתב בפי"א ממ"א הל' י' הורי גאוני מערב שאם נתערב ביין ישראל מעט דבש וכו' מותר לשתותו עם הנכרי וא"כ אפי' עד שנשתנה טעמו לא הצריך ומיהו רוב גדולי האחרונים ז"ל חלקו על פסק גאוני מערב אלא עד שנשתנה הטעם בעינן וכן אם נשתנה הטעם הסכימו האחרונים דאין בו משום יי"נ ואפי' אין בו שליש פלפלין כדעת הרשב"א ז"ל והביאו הב"י שם: