ולא שמיע כהאי דאמר וכו' אם היה רופא אומן מותר וכו'. משמע מהכא דאפי' ברופא אומן אין סומכין עליו במכה שיש בו סכנה דבהא לא קאמר ר' יוחנן כדקאמר בפשיטות ברם הכא נחמס אסור ולפ"ז יש לומר דאהא סמכו הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא הביאו הא דר' יוחנן דקאמר נמי התם בדף כ"ז ע"א אם היה מומחה לרבים מותר ותמה הב"י בסי' קנ"ה שם דהא ליכא מאן דפליג אדר' יוחנן בהא ולפי הנראה מכאן ל"ק דדברי הרמב"ם ז"ל נראין שנלקחין מהסוגיא שהרי כתב בפ' י"ב מרוצח בהל' ט' ומותר ליקח רפואה מן הנכרי לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמא ורטיה ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו וכו' א"כ במכה שחוץ לגוף ואין בה סכנה הוא דמותר וביש בה סכנה אפילו מרופא אומן אסור כדמפרש הכא לדברי ר' יוחנן והא דמשמע מדלקמן דאפי' בכה"ג מרופא אומן מותר גבי את שמע מינה תלתא וכו' התם בדף כ"ח ע"א אידחי לה לענין שבת דהואיל וסכנה להכי עביד ר' יוחנן בשבת ובהא דסמיך על נכריה קאמר התם משום דאדם חשוב שאני: