וערכו בני אהרן..את הנתחים את הראש ואת הפדר: הנה במה שכתוב "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה" צוה ג' דברים: (א) שיפשיט העור, (ב) שלא יתחיל לנתח שום אבר עד כלות הפשטה כמו שכתוב "והפשיט את העולה ונתח" כנ"ל (סימן מה), (ג) שלא ינתח הנתחים לנתחים (כנ"ל סימן מז). ומן הלשון הזה היינו אומרים שגם הראש בכלל כל אלה כמו "ואוחז בפלגשי ואנתחיה לשנים עשר נתחים" (שופטים י״ט:כ״ט) שהיה החלוקה בין הגוף השלם עם ראשו. אבל ההלכה מלמדנו שהראש נבדל מן הגוף בשני דברים: (א) שאינו צריך הפשטה (ב) שיסיר אותו קודם ההפשט. ודומה לו בדבר אחד – שאסור לנתח אותו, כמו שאמרו בחולין (דף יא) אתיא מרישא של עולה, וכי תימא דלייף לה ובדיק לה והכתיב "אותה לנתחיה" ולא נתחיה לנתחיה. וזה למדנו ממה שכתוב בעולת בקר "וערכו...את הנתחים את הראש ואת הפדר" שמבואר שבמה שכתב "והפשיט..ונתח" לא נכלל הראש, שאי לאו כן הלא הוא בכלל הנתחים. וזה מה שאמרו בספרא מלמד שאין הראש והפדר מהנתחים ולכך אין שייך בו הפשט. וכן מתיז אותו תחלה, ששני התנאים שלמדנו מפסוק "והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה" לא שייך בו. ור' חייא (במשנה ג) באר הטעם שזה מפני שהראש הותז בשחיטה ואינו בכלל הנתחים שמנתח אחר השחיטה. ומזה הוציא ששחיטה מן הצואר. [ומה שאומר בדברי ר' חייא תלמוד לומר "את ראשו ואת פדרו" פירשו בגמ' חולין (דף כז) דהכי קאמר: מנין לרבות את הראש שכבר הותז? ת"ל "את הראש ואת הפדר". ו"ראשו ופדרו" מבעיא ליה לכדתניא ומנין לראש ופדר שקודמים לכל האיברים? ת"ל "את ראשו ואת פדרו". פירשו את הברייתא שדברי ר' חייא שייכים לדרוש הראשון. ואחר דברי ר' חייא צריך לומר ומנין שהראש והפדר קודמין וכולי עד סוף משנה ב', שיש קיצור לשון, והבן.] ומ"ש בעולת הבקר "ואת הפדר" מפני שצריך לפרוש הפדר על בית השחיטה והיא טפל אל הראש. ובעולת צאן, ששם לא נזכר הפשט, רק נתוח, אמר "ונתח אותו לנתחיו" שכולל הכל עם הראש שנתח כבר, שהוא בכלל הנתחים לענין זה שלא ינתח נתחיו לנתחים. ומ"ש "ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן אותם" בא ללמד שהראש והפדר שעליו קודם לכל הנתחים. וז"ש ומנין שהראש והפדר קודמים וכולי. (שאי אפשר לפרש "ונתח..ואת ראשו" שינתח הראש, רק ש"את ראשו" מוסב על "וערך". ואחר שמזכירו בפרט, מכלל שהוא הקודם כמו: "לכו ראו את הארץ ואת יריחו", "ושלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה", וכדומה.