[הערה: הלא כל הפרשה נאמרה בלשון רבים ומה קשיא ליה על "וערכו"? ואיך דריש רבי עקיבא וערכו שנים, הלא פעל הבא על שם הרבים מוכרח לבא בלשון רבים, ואיך דורש "בני אהרן" שנים, "הכהנים" שנים? וכי נדרוש כן בכל מקום? ואיך דורש ר' יהודה לרבות קרחנים?]
וערכו בני אהרן הכהנים: כבר כתבנו (בסימן הקודם) שמה שתפס בקרבנות לשון רבים "והקריבו...וזרקו" מפני שהיו הקרבנות והמתעסקים רבים. אמנם פה שתפס בעולת בקר "וערכו" בלשון רבים ובעולת צאן כתב "וערך הכהן", בלשון יחיד, הרי דייק בדבריו. ובהכרח יתקיימו שניהם. וזה על ידי שכל כהן יעריך שני אברים ויתקיים "וערך הכהן אותם". ויש בטלה עשרה איברים ואחד בקרבים כמו שאמרו ביומא (דף כה), נמצא צריך ששה כהנים, ומקוים "וערכו הכהנים". ור' עקיבא דייק זה מן הכתוב כי בעת שנאמרה פר' זו במדבר היו הכהנים חמשה (ארבעה בני אהרן ופנחס, וסבירא ליה כר"י ור"ש בזבחים (דף קא) דפנחס נתכהן תכף) ואם היה אומר "וערכו את הנתחים" נאמר שצריך שנים, דסתם רבים שנים, (וז"ש "וערכו" – שנים). ואם היה כתוב "וערכו בני אהרן" נאמר דצריך ארבעה כי בני אהרן היו ארבעה (וז"ש "בני אהרן" – שנים). אבל כשכתוב "בני אהרן הכהנים", הרי כלל כל הכהנים ואף פנחס עמהם, נמצא צריך להנתחים חמשה כהנים ואחר כך אמר "והקרב והכרעים ירחץ..והקטיר" – הרי שצריך עוד כהן, הרי ששה כהנים (וז"ש "הכהנים"--שנים), ומכאן לטלה שטעון ששה.
וביומא (דף כז) אומר על זה: קשיא ליה לר' אלעזר, האי בבן בקר כתיב, ובן בקר כ"ד בעי! וניחא ליה "על העצים אשר על האש אשר על המזבח" – איזה דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח? הוי אומר זה טלה. נראה פירושו על פי מה שהכרחנו בסימן הקודם שמה שכתוב "ונתנו בני אהרן הכהן אש" מדבר לדורות בעורך המערכה לצורך תמיד של בין הערבים, שהוא צריך שני גזירי עצים בשני כהנים; ובמה שכתוב "וערכו את הנתחים על העצים אשר על האש", שרצונו לומר על האש שערכו מחדש, מדבר לדורות בתמיד של בין הערבים. ולענין זה ירמוז שצריך ששה כהנים. (א)רש"י ז"ל פי' שם הוי אומר זה טלה תמיד של שחר. ובאמת כדבריו איתא בירושלמי (סוף פ"ב דיומא) וז"ל (אחר שהביא ברייתא דפה) והלא בבן בקר הכתוב מדבר, מה ת"ל בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר, שמעון בר בא ר' יוחנן בשם ר' ינאי נאמר כאן עריכה ונאמר להלן וערך (הכהן אותם) מה עריכה האמור להלן בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר אף עריכה האמור כאן בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר. אולם לדעתי א"א לאמר כן כלל, דהא מבואר שמרבה מפה שני גזירין לתמיד של בין הערבים ולא יפלוג הירו' ע"ז. ורציתי להגיה בתמיד הכתוב מדבר. וכן אח"כ יש לגרוס נאמר כאן עריכה ונאמר להלן עריבה מה עריכה האמור כאן בתמיד הכתוב מדבר. והכי פי' שע"מ שמק' והלא בבן בקר הכתוב מדבר. משיב מה ת"ל בתמיד הכתוב מדבר, ר"ל אא"ל דקאי רק על עולת בקר נדבה דא"כ מה ת"ל ומה נ"מ לדורות, הלא לדורות היה תמיד אש המערכה בתמידות, וע"כ שמדבר בתמיד (ר"ל של בין הערבים), וכיון במ"ש בגמ' איזה דבר דצריך אש ועצים וכ', ור' ינאי אמר נאמר כאן עריכה ר"ל וערכו את הנתחים ונאמר להלן עריכה ר"ל וערכו עצים על האש, כמו וערכו עצים מדבר בתמיד של בין הערבים. כן וערכו את הנתחים עקרו נאמר בשביל התמיד: אבל עוד אומר שם עולא ור' ישמעאל בשם ר' אלעזר א"צ ממשמע שנאמר וערכו (אין) אנו יודעים שהם שנים ואת דריש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים. ותני כן אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד. יכולים הם ג' להעלותו, ולמה איל קרב בי"א אלא כדי לעשות פומבי, רבנן דקסרין אמרו מ"מ פר קרב בכ"ד כדי לעשות פומבי לדבר ע"ש בבית אלקים נהלך ברגש ואת דריש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מכאן לפרו של יחיד שיהיה קרב בששה: עפ"ז נראה שמ"ש בירושלמי תחלה שבתמיד של שחר הכתוב מדבר. דס"ל כפי' המפ' שפי' ונתנו ב"א אש, וכבר נתנו לצורך תמיד השחר, וכס"ד של הגמ' ביומא שהבאתי (בס' נא). אמנם עולא השיב באמת שכל דרוש זה הוא אסמכתא ואין לו יסוד בהכתוב, והכריח זה מכמה ראיות, (א) שגוף הדרוש וערכו שנים (כפי פשוטו שממה שבא הפעל בל"ר מורה שנים, ושם בני אהרן בל"ר מורה ג"כ שנים) הוא דרך אסמכתא, שא"א לספור הנושא והנשוא שכ"א מורה שני', וא"ת כן י"ל וערכו מורה כהנים רבים וז"ש ממשמע שנא' וערכו אנו יודעים (כצ"ל) שהן שנים ואת דרוש וערכו שנים ב"א שנים, ור"ל וזה אין מוכרח, כי לא מוכח רק שנים לא יותר, (ב) הק' והלא ותני אין לך דבר קודם תמיד של שחר ר"ל וא"כ פסוק זה שמדבר מעולת נדבה א"א שידבר קודם הקרבת התמיד רק אחריו ואיך מפרש וערכו על נתחי התמיד. (ג) הק' (שא"ת זה מן סברא שטעון ששה) יכולים הם ג' להעלותו. (ד) ולמה איל קרב בי"א שזה א"ל סמך מן הכתוב אלא כדי לעשות פומבי, וכן מ"מ פר קרב בכ"ד, הרי שהכל רמז ואסמכתא לבד. וז"ש הלא רבנן דקסרין אמרו שפר קרב בכ"ד כדי לעשות פומבי ואת דריש וערכו שנים ב"א שנים, ולפי דבריך הלא כתוב זה מדבר בעולת בקר נדבה א"כ נאמר שפרו של יחיד קרב בששה ואיך אמרו שפר קרב בכ"ד וע"כ הוא רק אסמכתא. ועיין במ"ל פט"ו מה' מעה"ק הי"ט שהוציא מן הירו' הלז שפרו של יחיד קרב בששה, ולמ"ש אמר זה דרך קושיא ודחיה: ור' יהודה סבירא ליה כר' ישמעאל וסבירא ליה דצריך "הכהנים" לרבות את הקרחנים (כן גרסינן בירושלמי סוף פ"ב דיומא) ובבכורות (דף מג:) והוא כל שאין לו שיטה של שער מקפת מאזן לאזן. ולחכמים פסול לעבודה מפני שאינו שוה בזרעו של אהרן. ור' יהודה מרבי ליה ממה שאמר שנית "הכהנים". וזה על פי הכלל דאין מיעוט אחר מעוט אלא לרבות שהוא מיוסד בחכמת הדיבור וההגיון (וכמ"ש באילת בשחר כלל רלז) שכל שני שמות הבאים זה אחרי זה, שם השני מגביל את השם הראשון, ואם בא אחריו שם שלישי, השם השלישי מגביל את השני; ואם השם השני בא למעט – בא השם השלישי להגביל את המיעוט, שלא ימעט כל דבר וממילא בר לרבות. כי כבר כתבנו (בסימן לח) ששני שמות "בני אהרן הכהנים" (שבאו גבי קבלה) בא שם "כהנים" להגביל ולמעט שם "בני אהרן" שלא כל בני אהרן כשרים, רק הכהנים לבד. ובא למעט בעלי מומים, הגם שהם בני אהרן, פסולים כי אינם "כהנים". ובמה שכפל עוד שם "בני אהרן הכהנים" בפסוק זה בא שם "כהנים" להגביל את שם "כהנים" הראשון, הממעט ומגביל, בל תאמר שנאמר בצמצום וממעט כל מין בעלי מומין אף הקרחנים – הוסיף שנית "הכהנים" (שדינו כאילו כתוב ב' פעמים "הכהנים" ביחד) ובא לרבות כל שהם כהנים כשר באמת מן התורה, אף שיש בו מום למראית עין.
---הערת "נר מצוה" מאת המלבי"ם---
רש"י ז"ל פירש שם הוי אומר זה טלה תמיד של שחר. ובאמת כדבריו איתא בירושלמי (סוף פ"ב דיומא) וזה לשונו (אחר שהביא ברייתא דפה): והלא בבן בקר הכתוב מדבר? מה ת"ל בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר. שמעון בר בא ר' יוחנן בשם ר' ינאי נאמר כאן עריכה ונאמר להלן "וערך (הכהן אותם)" מה עריכה האמור להלן בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר אף עריכה האמור כאן בתמיד (של שחר) הכתוב מדבר. אולם לדעתי אי אפשר לאמר כן כלל, דהא מבואר שמרבה מפה שני גזירין לתמיד של בין הערבים, ולא יפלוג הירושלמי על זה. ורציתי להגיה בתמיד הכתוב מדבר. וכן אחר כך יש לגרוס נאמר כאן עריכה ונאמר להלן עריכה: מה עריכה האמור כאן בתמיד הכתוב מדבר וכולי. והכי פירושו: שעל מה שמקשה והלא בבן בקר הכתוב מדבר? משיב מה ת"ל בתמיד הכתוב מדבר - ר"ל אי אפשר לפרש דקאי רק על עולת בקר נדבה דאם כן מה תלמוד לומר ומה נפקא מינה לדורות? הלא לדורות היה תמיד אש המערכה בתמידות ועל כרחך שמדבר בתמיד (ר"ל של בין הערבים). וכיון כמ"ש בגמ' איזה דבר דצריך אש ועצים וכולי. ור' ינאי אמר נאמר כאן עריכה (ר"ל "וערכו את הנתחים") , ונאמר להלן עריכה (ר"ל "וערכו עצים על האש") – כמו ש"וערכו עצים" מדבר בתמיד של בין הערבים כן "וערכו את הנתחים" עיקרו נאמר בשביל התמיד. אבל עוד אומר שם: עולא ור' ישמעאל בשם ר' לעזר אינו צריך ממשמע שנאמר "וערכו" אין אנו יודעין שהן שנים?! ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים. ותני כן אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר אלא קטרת בלבד. יכולין הם ג' להעלותו ולמה איל קרב בי"א? אלא כדי לעשות פומבי. רבנן דקיסרין אמרי מפני מה פר קרב בכ"ד? כדי לעשות פומבי לדבר על שם "בבית אלהים נהלך ברגש" ואת דריש "וערכו" שנים "בני אהרן" שנים "הכהנים שנים" מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה על פי זה נראה שמ"ש בירושלמי תחלה, שבתמיד של שחר הכתוב מדבר, דסבירא ליה כפי' המפשרים שפירשו "ונתנו בני אהרן הכהנים אש" וכבר נתנו לצורך תמיד השחר, וכסלקא דעתין של הגמ' ביומא שהבאתי (בסימן נא). אמנם עולא השיב באמת שכל דרוש זה הוא אסמכתא ואין לו יסוד בהכתוב והכריח זה מכמה ראיות: (א) שגוף הדרוש וערכו שנים (כפי פשוטו, שממה שבא הפעל בלשון רבים מורה שנים ושם "בני אהרן" בלשון רבים מורה גם כן שנים) הוא דרך אסמכתא שאי אפשר לספור הנושא והנשוא שכל אחד מורה שנים, ואם תאמר כן י"ל "וערכו" מורה כהנים רבים. וז"ש ממשמע שנאמר "וערכו" אנו יודעין (כצ"ל) שהן שנים ואת דריש וערכו שנים בני אהרן שנים ור"ל וזה אין מוכרח, כי לא מוכח רק שנים, לא יותר. (ב) הקשה והלא ותני אין לך דבר קודם לתמיד של שחר, ר"ל ואם כן פסוק זה שמדבר מעולת נדבה אי אפשר שידבר קודם הקרבת התמיד רק אחריו, ואיך מפרש "וערכו" על נתחי התמיד? (ג) הקשה (שאם תאמר זה מן הסברה שטעון ששה) יכולים הם ג' להעלותו (ד) ולמה איל קרב בי"א? שזה אין לו סמך מן הכתוב אלא כדי לעשות פומבי, וכן מפני מה פר קרב בכ"ד – הרי שהכל רמז ואסמכתא לבד. וז"ש הלא רבנן דקסרין אמרו שפר קרב בכ"ד כדי לעשות פומבי ואת דריש "וערכו" שנים, "בני אהרן" שנים! ולפי דבריך הלא כתוב זה מדבר בעולת בקר נדבה, אם כן נאמר שפרו של יחיד קרב בששה ואיך אמרו שפר קרב בכ"ד? ועל כרחך הוא רק אסמכתא. ועיין במשנה למלך פרק טו מעה"ק הלכה יט שהוציא מן הירושלמי הלז שפרו של יחיד קרב בששה, ולמה שכתבנו אמר זה דרך קושיא ודחיה.