Malbim on Leviticus, Vayikra 46

[הערה: מי הגיד לו לרבות כל אלה? נאמר שאינו מרבה רק עולת חובה ועולת צאן כמו גבי סמיכה?]
והפשיט את העולה: כבר בארנו (בסימן ל ובסימן מא) שמחוקי הלשון שלא להחזיר את השם בכל פעם רק יזכירנו על ידי כינוי. ובכל מקום ששונה את השם שנית דרשוהו חז"ל. וכן פה, היה לו לומר "והפשיט אותה". (וכן יפלאו השינוים שבאו בפרשה זאת, שתחלה אמר "יקריבנו..יקריב אותו", שחוזר לבן הבקר, וחזר אל העולה – "וסמך ידו על ראש העולה", ושוב תפס "ושחט את בן הבקר", ובהפשט חזר אל "העולה", וברחיצה תפס "וקרבו" – שחוזר אל "בן הבקר") ובארו חז"ל שמלמדנו שצורך ההפשט הוא מפני שהוא עולה, עד שכולל שכל שהיא עולה טעונה הפשט. וכבר בארנו שאחד מדרכי חז"ל בדרוש הזה ששם הנשנה אינו דוקא השם הראשון (כמו שנתבאר באילת השחר כלל קלח). ואחד שהעולה הנזכר למעלה "וסמך ידו על ראש העולה" כולל עולת חובה ועולת הצאן כמו שדרש (בפרק ד מ"ג,ד,ה,ו) – מוסיף פה דאף עולת נשים ועבדים טעונה הפשט, הגם שאין טעונים סמיכה. [ומה שגריס של גרים צריך למחוק]. וכן עולה שלא לשמה שלא עלתה לבעלים לשם חובה (ולפי דעתי יש חסרון בספר וצריך לומר במשנה ב בסופו "מה לעולת נדבה שאין לו חליפין תאמר בעולת חובה שיש לו חליפין!" (כמ"ש בפרשה ג משנה ב ופרשה ד מ"ו); ובסוף משנה ג' צריך לגרוס "מה לעולת בקר שנתרבה בנסכים תאמר בעולת צאן שנתמעט מנסכים" (כמ"ש בפרשה ד מ"ד). שאי לאו כן לא מובן מה שכתב ודין הוא! ולא משיב דבר). ובאר במשנה ד' בטעם שראוי למעט עכו"ם ונשים מסמיכה (כמו שמעט אותם פרשה ב משנה א ב מ"בני ישראל") ולרבות אותם להפשט ונתוח מפני שמ"בני ישראל" מוציא הבעלים מהחיוב המוטל עליהם שהיא הסמיכה, לא ההפשט ונתוח שאינו חיוב על הבעלים רק בכל אדם. ור' חייא באר הטעם מפני שמ"בני ישראל" מעט את המקריב, לא את הקרבן, דהא לא כתיב "עולת בני ישראל".