[הערה: המפרשים פירשו שהעולה מיותר, וזה אינו, דהלא דריש שם "העולה" בסימן שאחרי זה. ומ"ש שיכתב "והפשיט" סתם זה אי אפשר דהכרח לכתוב הכינוי או שם הפעול.]
והפשיט את העולה: דע שכלל בלשון ששני פעלים הבאים על פעול אחד: אם שני הפעלים רצופים כאחד, יבואו זה אחרי זה, וגוף הפעול או הכינוי שתחתיו יכתב אחר שני הפעלים כמו "לושי ועשי עוגות", "ויראו ויקחו איש מטהו", "ומחצה וחלפה רקתו", "משכו וקחו לכם צאן". אבל אם שני הפעלים אינם רצופים רק מחולקים בזמן או בתנאיהם, יבוא הפעול אחר הפעל הראשון והפעל השני יבוא בכינוי כמו: "ויחנו על גבעון וילחמו עליה" וכדומה, כמו שתראה עוד לקמן (סימן שפ). והנה אם היה ההפשטה והנתוח נעשים כאחד – שיפשיט אבר אבר וינתח – היה אומר "והפשיט ונתח את העולה". וזה שאמר "והפשיט...ונתח" (ר"ל אם היו כתובים רצופים) יכול יהיה מפשיט אבר אבר ומנתח. אבל כשכתוב "והפשיט את העולה ונתח" ידעינן שהם פעלים מחולקים שמפשיט כולה ואחר כך מנתחה.