[הערה: למה הוציא קרא מפשטיה? והלא תחלה פירש (משנה ט) סביב כפשטו שיזרוק סביב. והקרבן אהרן אמר דקשיא ליה שיאמר "סביב המזבח", ולא הרגיש שיש הבדל במלת "סביב" כשבא לפני השם אז המקיף חוץ לדבר הניקף כמו "בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך", "וילכו המים סביב למזבח", "ויחפרו מצרים סביבות היאור". ואם יאמר "סביב על המזבח" יהיה פירושו כמו "ושני טורים סביב על השבכה" (מ"א ז, יח), "והרמונים מאתים טורים סביב על הכותרת" (מ"א ז, כ) והיה סביב עצמו, לא סביב הכותרת רק על הכותרת.]
המזבח סביב אשר פתח אהל מועד: כפי חוקי הלשון היה צריך לכתוב "המזבח אשר פתח אהל מועד סביב", כי כלל בלשון שמלת "אשר" (הנקרא כינוי המצרף) צריך שיכתב תמיד סמוך אל השם שהוא מצורף עמו בלי הפסק, כמו: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" (בראשית כ״א:ט׳), "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים" (שם כח), "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה להשם" (ויקרא ב׳:ח׳), "למען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך כל הימים" (דברים ד׳:מ׳), "תקים את האבנים אשר אנכי מצוך היום בהר עיבל (שם), "ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן" (שם כח). ובמקום שיוצא מן הכלל הזה אז מלת "אשר" הוא מלת הטעם [כמו "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות" (שמות ד׳:י״ז), פירושו כדי שתעשה האותות; "והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל", פירושו יען יולדה לבתואל הזדמנה בהשגחה לצאת (כן פירשו במדרש שם) וכדומה]. או במקום שטעם "אשר" מוסב על כלל המאמר או שיש מקום לטעות. ובארנו זאת במקום אחר. וזולת זה דרשוהו חז"ל תמיד (כמו שחשבנו באילת השחר כלל קט). וכן ממה שכתוב פה "המזבח סביב אשר" דרשו שמלת "סביב" הוא תואר אל המזבח; רוצה לומר המזבח אשר הוא סביב, שלא נטלה קרנו [ר"ל הקרן באמצעיתו, כי הקרן שלמעלה למד בזבחים (דף סב) ממה שכתוב "קרנות המזבח", עיי"ש]. וכבר בארנו (בסימן כב ובסימן הקודם) כי הדברים המכופלים בעולת בקר וצאן צריך אחד לגופיה והשני לדרוש, ואם כן מה שכתב בעולת צאן "המזבח סביב" צריך לגופיה, ובעולת בקר שבא בו זרות מחוקי הלשון בא לדרוש – בזמן שהוא סביב.