על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה (פסוק כו): ותחלה אמר "על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה" (ויקרא ה, כב). מבואר שתחלה תפס הציור "אשר יעשה לחטא בהנה" שחטא בכל המינים הנזכרים - תשומת יד גזל ועושק ואבדה. ואחר כך תפס "לאשמה בה", בלשון יחיד, אם חוטא באחד ממינים אלה. והנה היה יכול לכתוב בשתיהם "על אחת אשר יעשה". והוסיף מלת "מכל". משמע שמדבר מכמה אופנים שעל זה מורה מלת "כל" - רוצה לומר, בכל אופן. ואם כן צריך לצייר בכל אחד לכל הפחות שני אופנים. רוצה לומר, שני אופנים בצד שאמר "אשר יעשה לחטא בהנה" (דהיינו שחטא בכל המינים), ושני אופנים בצד שאמר "אשר יעשה לאשמה בה" (דהיינו שחטא באחד מחמש המינים הנזכרים בפרשה). ויצויר בצד אחד חמשה תובעים, ואחד תובע. ובצד השני יצויר תבעו מינים מינים, ומין אחד בזמנים הרבה. והנה יש פה זרות בלשון. שידוע שיש הבדל בין שימוש הלמ"ד ובין שימוש מלת "על". שהלמ"ד מורה החלוקה ומלת "על" מורה הצירוף. שאם ירצה לציין לכל אחד ואחד יאמר בלמ"ד כמו – "ואשם לאחת מאלה", "וארבעה פנים לאחד", "וארבע כנפים לאחת", "שני העומר לאחד" – שפירושו לכל אחד. מה שאין כן מלת "על" תציין על הכל ביחד – "והקרבתם על הלחם", "והקריב על בן הבקר". וכן אמר "עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד", רצונו לומר על שני הנשיאים ביחד עגלה אחד ושור לכל אחד ואחד. [ועי' מה שכתבנו בזה בפר' מצורע (סימן מא)]. ואם כן, היה ראוי לאמר פה "לאחת", לא "על אחת"; אחר שפירושו לכל אחת ואחת - צריך לבא בלמ"ד. ועל כרחך נדחק לומר שמלת "על" בא בדרך הזרות במקום הלמ"ד כמו שנמצא דוגמתו "ותתפלל חנה על השם", "וילך אלקנה הרמתה על ביתו". שבא "על" במקום "אל". אולם כלל מוסד אצלינו שלא יבא זרות וחילוף בלשון אם לא לצורך. וכל מקום שבא "על" במקום "אל" יש בו דרוש או כוונה כמו שאמרו בברכות (דף לא:) חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר "ותתפלל חנה על השם", וכדומה. ולכן אמרו בדרך הדרוש שבכוונה כתב מלת "על" (שמורה הצירוף) לרמז שלפעמים מביא אחת על כל אשר יעשה. ואחר שזה כתוב ב' פעמים ובכל אחד כתוב תיבת "מכל" – בהכרח שגם בזה יצויר ד' אופנים. שני אופנים שאינו חייב אלא אחת אם חטה ב'הנה' (היינו בכל המינים), ושני אופנים אם חטה 'בה' (ר"ל במין אחד). ובזה תבין המאמר הזה כמין חומר. תחלה דריש 'לאחת' – רוצה לומר, כי כפי עומק הפשט בהכרח בא מלת "על" במקום למ"ד כאילו כתוב "לאחת" שמורה שחייב על כל אחת. ומביא [במשנה ב' וג'] שני אופנים אם חטא ב'הנה' - בחמשה מינים הנזכרים (פקדון ותשומה יד וכולי). (א) חמשה תובעים (ב) אחד תובע וב[משנה ד' ה'] מביא ב' אופנים אם אשם 'בה' - ר"ל במין אחד. והם: (א) מיני תביעות (ב) זמנים מחולפים. ובכולם סיים תלמוד לומר 'לאחת'. [בכל הספרים כתוב [במשנה א' ב' ג' ד' ה'] תלמוד לומר 'לאחת', ובמשנה ו' ז' ח' ט' י' כתוב תלמוד לומר "על אחת". ובמקרא לא נמצא רק "על אחת", לא "לאחת". והראב"ד הגיה בכולם תלמוד לומר "על אחת". ולא נחית. כי בא זה בכוונה ובחכמה]. עתה דריש [במשנה ו'] מנין אחת על דברים הרבה? תלמוד לומר "על אחת" - שמצד שבא מלת "על" נדרש גם הצירוף כנ"ל. ודריש גם כן ארבע אופנים לפטור. וקל להבין. ועיין למעלה (סימן שטז), שם חשיב אמרו לו חמשה ו-אמר אחד לדרוש אחד, ופה חלקם. ועמש"ל. ולפי גירסת המשנה שלא הזכיר תביעות בזמנים מחולפים נוכל להוסיף פה שאם השביע אפילו על דבר אחד חמשה פעמים חוץ לבית דין ונשבע - חייב על כל שבועה ושבועה (מה שבשבועת העדות פטור). ובצד הב' ימעט אם לא השיב על כל השביעות רק פעם אחד - אינו חייב אלא קרבן אחד.