על אחת מכל אשר יעשה: מפשטות הלשון משמע שמדבר בענינים שחייב עליהם חיוב אחד לבד שהוא חיוב של ממון. וכן משמע מפשטות הלשון שאמר "לחטא בהנה" וכן "לאשמה בה" - רוצה לומר שיחטא בעניני ממון, לא אם נלוה אל זה איזה עונש אחר שהוא חיוב מיתה ואשמה אחרת (שהיא חלול שבת או הכאת אביו במכה שיש בה חבורה), שלא חטא ואשם בחטא ועונש ממון לבד רק בחטא ועונש מיתה. וכן משמע מלשון שאמר "או מכל אשר ישבע עליו לשקר" שהיה ראוי לומר "מכל אשר ישבע עליו" אחר שהוא הכלל המוסף על הפרט שבא תמיד בלא מלת "או". משמע שנזהר בל נטעה לפרש שמלת "מכל" בא להוסיף על דברים הראשונים – שגם אם נתוסף על חיוב הפקדון או העושק כל יתר ענינים אשר ישבע עליו (ואז היה משמע שגם אם חייב על הדבר עוד חיוב אחר שהוא עונש מיתה מכל מקום שייך תשלומין) – לכן אמר "או מכל". מכל זה למד הספרא שאם יש בדבר חיוב אחר שהוא חיוב מיתה - פטור מתשלומין. ובאמת מלת "על אחת" וכן מלת "בהנה" ומלת "בה" צריכים לדרושים אחרים שיתבארו (סימן שצא) ולא אייתרו ללימוד דפה. כי לא מן היתור למד פה, שאז לא היה צריך ארבעה מעוטים לדבר אחד. רק רצונו לומר שפשטות הלשון מורה זאת. ושואל: מדוע לא נאמר שהריבוי של "ומעלה מעל" מרבה אף שיש בו מעל אחר שהיא חיוב מיתה? ומשיב: אחר שמלשון "בה" ו"בהנה" וכולי משמע שרק עונש וחטא אחד - יתכן יותר למעט אם יש חיוב ועונש מיתה, וריבוי של "ומעלה מעל" ירבה קנסות. ור' שמעון [במשנה יא] חולק על מה שריבה (בסימן הקודם) תביעת קנס מן "ומעלה מעל". [ור' שמעון איירי אף שעמד בדין כמ"ש בכתובות (דף מב)]. וטעמו דהא הפרטים כולם שחשיב הם ממון, לא קנס. ואין לרבות רק הדומה לפרטים אלה. [ומה שאמר "המית שורך את שורי" ליתא בגמרא. וכן עיקר. דאם כן יקשה מכאן למאן דאמר פלגא נזקא ממונא.]