על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה ובסוף הפרשה כתוב ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה. והנה במה שכתב ב' פעמים "על אחת מכל" יש דרוש (לקמן סימן שצא). אבל בכל זה יש יתור לשון. שהיה לו לומר "על אחת מכל אשר יחטא בהנה" / "על אחת מכל אשר יאשם בה" – והיינו יודעים גם כן כל הדרושים שיתבארו לקמן. ואם כן מה שכתב פה "אשר יעשה האדם" ומה שכתב אחר כך "אשר יעשה" הוא מיותר. וגם מדוע תפס פה "אשר יעשה האדם" ושם "אשר יעשה" סתם? מזה דרשו רבותינו ז"ל שבמה שכתב "אשר יעשה" בא לרבות חיובי ממון הבאים על ידי מעשה. ואמר פה "אשר יעשה האדם" שהם חיובי ממון הבאים על ידי מעשה האדם שהזיק. והם חובל אדם באדם וחובל אדם בקנין (כגון שטען שהזיק את שורו). ואחר כך אמר "מכל אשר יעשה" סתם לרבות חיובי ממון הבאים על ידי מעשה של קנין האדם כגון: שורו שהזיק אדם או שורו שהזיק שור. [והספרא תפס הפסוק האחרון שמרבה יותר - אף אשר יעשה קנינו של האדם - כדרכו לתפוס מה שהוא רבותא יותר. ונראה לי שצריך להוסיף גם פסוק "אשר יעשה האדם לחטא בהנה" כי בלי זה אי אפשר שידרוש פסוק הבלתי כתוב במקומו].