ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו: אחר שהכופר בהקדשות פטור דכתיב "בעמיתו" כנ"ל (סימן שע), איך אמר בזה "ומעלה מעל בהשם"? היה לו לאמר "ומעלה מעל וכחש בעמיתו". פירש ר' יוסי הגלילי משום דמשכחת שיהיה ההכחשה בדבר שהוא לה' שהן הקדשות שהן ממון בעלים, שהם קדשים קלים. ובן עזאי פירש את דברי ר' יוסי הגלילי שכיון להביא את השלמים, וכל שכן בכור שקל משלמים (כי מעשר בהמה נקרא ממון גבוה דאסור למכרו כמ"ש בבכורות (דף לב)). ואבא יוסי אמר שבן עזאי לא אמר אליבא דר' יוסי הגלילי רק בכור שקיל שאין צריך סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. אבל שלמים ממון גבוה הן. וברייתא זו מובא בבבא קמא (דף יב.) ובירושלמי (שם). ור' שמעון סבר שאין חילוק בין קדשים קלים ובין קדשי קדשים, רק שכל שחייב באחריותם נקרא שמכחש בעמיתו; ואם לאו - אין אני קורא "וכחש בעמיתו". (כן גריס הילקוט. ובספרים גרסינן ואם לאו אני קורא בהן "בהשם..וכחש", וכן גריס בירושלמי שם). ור' עקיבא חולק על הנ"ל וסבירא ליה דאפילו קדשים קלים, ואף שחייב באחריות – לא הוה ממונו. ועל מה שכתוב "מעלה מעל בהשם" נתן טעם פשוט, שיש הבדל בחטאים שבין אדם לאדם - בין הדברים הגלוים ומפורסמים ובין הדברים שבסתר. שבדברים הגלוים יהיה המעל נגד האדם בלבד, והשופטים אשר בארץ להם המשפט, כמו שכתוב "אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים" - רוצה לומר שופטי ארץ. לא כן המכחיש את האדם בדבר נעלם שאין על הדבר עד ושטר ורק השבועה תכריע ביניהם. ואם נשבע לשקר - אזי שב המשפט אל השופט בשמים כמו שכתוב "אם תענה את בנותי..אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך". כי בדבר נעלם מאנשים האלקים עד ויודע. וישוב להיות מעל באלהים שיודע תעלומות. כי אם הנגלות לנו ולבנינו, הנה הנסתרות לה' אלקינו, וה' יביא במשפט על כל נעלם.