וכחש בעמיתו בפקדון וכולי: יש הבדל בין מכחיד ובין מכחיש. המכחד יעלים הדבר ויסתרנו מחברו והוא לרוב בשוא"ת שאינו מגיד ולכן נקשר עם הדבר עצמו גם כן – "לא נכחד עצמי ממך" (תהלות קלט, טו), "ואשמותי ממך לא נכחדו" (שם סט, ו). ונמצא על דברים נעלמים בכלל – "וישכן ערים נכחדות" (איוב טו, כח). אבל המכחש יאמר הדבר הפך האמת. ויש הבדל בין 'כחש' שבא אחריו שימוש הב' ובין כיחוש שאחריו שימוש הלמ"ד. כחש עם ב’ מגיד לחברו בפניו דבר שחברו טוען נגדו ומניח הפך דעתו. ואין הבדל בין הוא מתחיל או חברו - כל שיש הכחשה ביניהם, [כמו שאמרו בשבועות (דף לב.) גבי פקדון אמר - הן; לא אמר - לא! והא "כחש בעמיתו" כל דהו!] וכחש שאחריו למ"ד אומר לחברו דבר שקר שאין חבירו מכחישו כמו (א) "כחש לו" (מ"א יג, יח) - שהנביא בבית אל אמר לו דבר שלא הכחישו; (ב) ובמ"ד שה"ש רבה (פסוק סמכוני באשישות) מהו "כחש לו"? שקר לו. ומהו שקר לו? האכלהו לחם כזבים. [ומטעם זה תראה שכל 'הכחשה' נגד ה' כשבא אצל ישראל בא אחריו שימוש הב' – "כחשו בהשם" (ירמיהו, ז), "פשוע וכחש בהשם" (ישעיהו נ״ט:י״ג), "פן תכחשון באלקיכם" (יהושע כ״ד:כ״ז). וכשבא אצל עכו"ם בא אחריו שימוש הלמ"ד – "משנאי ה' יכחשו לו" (תהלות פא, טז), "כחשתי לאל ממעל" (איוב לא, כח) – כי ה' נמצא ושוכן בקרב עמו ואותותיו ונפלאותיו מוכיחים נגד דעתם, והוא הכחשה בפני בעל דין ונגד אותותיו. אבל בעכו"ם הוא רק שיקור, כי אינו ביניהם, ואין השגחתו מבררת נגד דעתם.] [וכחד וכחש שלא בא שימוש ב' ולמ"ד אחריה מובדלים במה שהמכחד היא בדבר שאין ידוע, והמכחיש ישקר בדבר ידוע. כמו שבארנו בפירוש ישעיה סימן ג פסוק ט]. לפי זה במה שכתב "וכחש בעמיתו" מורה: (א) שיכחישנו בפניו או בפני שלוחו שהוא כמותו (פ"ז מהל' שבועות ה"ו); (ב) שחברו יטעון נגדו. הוא תבעו ממון והוא מכחיש. הגם שסבת ההכחשה נעלם מן התובע. למשל, היכן שורי? נגנב או נאבד. בכל זה טוען נגדו בחיוב הממו(?) שהיא קוטב התביעה וההכחשה. וזהו שאמר "וכחש בעמיתו" – פרט לאומר לחברו אכלתי היום והיום לא אכל שבזה אין חברו תובעו ומכחישו. אולם, הלא יצויר הכחשה גם בזה, אם חברו אומר לא אכלת או "לא הלכת" והוא אומר "אכלתי והלכתי". על זה משיב תלמוד לומר "כי תחטא..וכחש" - שצריך שיהיו קוטב ההכחשה בדבר שקדמו חטא. שאם הוא אומר הפקדתי אצלך והוא משיב לא הפקדת, תיכף כשרוצה להכחיש - עושה חטא שרוצה לגזול ממון. מה שאין כן אם אומר "הלכתי לעיר פלוני" והוא מכחיש - אין בהכחשה זאת דבר חטא. ובזה יש לישב גירסת הספרים "וכחש" – פרט לאומר לחברו אכלתי היום וכולי - רוצה לומר מן "וכחש" ממועט אם אומר לחברו אכלתי היום, שזה אינו הכחשה. אולם עדיין יצויר הכחשה גם בזה אם חברו מכחשו. על זה אמר "תלמוד לומר "כי תחטא". ובזה לא קשיא הא האומר אכלתי היום ולא אכל חייב עולה ויורד על שבועת ביטוי – דהוה אמינא דשבועת ביטוי הוא בשאין חברו מכחישו דוקא. לכן צריך "כי תחטא") ור' סבר דזה ידעינן מן הפרטים שחשב שכולם תבועות ממון. ורבי לשיטתו דדריש כל התורה בכלל ופרט כמ"ש בשבועת (דף ה.).