והיבא אם אשמו: כבר הזכרתי (סימן רט) שמה שכתוב "והביא את אשמו" מיותר דהא אמר אחרי זה "באיל האשם" וידעינן שהוא אשם. ומרבה שאף אחר יום הכפורים יביאנו ואין יום הכפורים מועיל; דצריך דוקא אשמו, לא כפרה אחרת. ומה שאמר "איל" – קשה בן שתי שנים, רוצה לומר דשם 'איל' אינו שם המין שכולל זכרים ונקבות, גדולים וקטנים. כי נקרא כן על שם הכח כמו "כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (תהילים פח, ה), "ואת אילי הארץ לקח". וזהו שאמר איל קשה, רצונו לומר זה שורש שם 'איל'. וממילא לא נקרא בו עד היותו בן שתי שנים, דקודם לזה נקרא "כבש". ואף על גב דבבא קמא (דף סה:) מוכיח רבא דגם בן יומו קרוי 'איל' מדכתיב "ואילי צאנך לא אכלתי" – שם מדבר בלשון בני אדם, שידברו לפעמים בדרך ההרחבה, ר"ל טיב(?) צאנך וכחם לא אכלתי, ויאמר דטלה ונעשה איל אינו שינוי השם כי בני אדם בדבורם יחליפו שם 'איל' גם ל'טלה' הטוב בעיניהם. אבל בלשון המדיוק שם 'איל' מיוחד אל השנים, וכמ"ש הרד"ק בשרשו. ומה שאמר ’צאן' – לרבות כל משמע וכולי בארתי למעלה (סימן שכג). עיין פירושו שהם ד' דרשות מד' כתובים. עיי"ש.